נושא: Pokemon - The New Way

תמשיכו להגיב, הפרק הרביעי כבר מוכן ואני לא אפרסם אתו אם לא תהיה לפחות עוד תגובה אחת.

ו- firechimchar
חשבתי על זה, אני יכול לנסות בפרק 4 אבל תגידו לי אם זה יותר טוב או פחות טוב.

פרק 4 - העיר מיומא

ספוילר

הוצאתי מכיסי שמונה מטבעות וקניתי את העותק של המפה.
'עכשיו אני צריך להמשיך צפונה', חשבתי לעצמי.
---
"עולם הפוקימונים יהיה שלי עכשיו!" אמר האיש בכורסא וצחק צחוק מרושע.

'סוף סוף מצאתי משהו' חשבתי לעצמי בהתרגשות בעודי רואה אורות מבעד לעצים והשיחים.
התחלתי לרוץ בעודי מזיז שיחים וענפים בדרכי. לאט לאט הצמחייה הפכה פחות סבוכה, עד שלבסוף בשטח היה פתוח וכבר יכולתי לראות לגמרי את שער העיר. הוא היה גדול מאוד, ומכיוון שהשעה הייתה מאוחרת המילים זהרו באור מיוחד. היה כתוב בגדול "העיר מיומא".
'דבר ראשון, מרכז פוקימונים, דבר שני, לקנות מפה, דבר שלישי, לישון, דבר רביעי, להמשיך בדרכי' סידרתי את המחשבות במוחי.
"סליחה, איפה מרכז הפוקימונים כאן?" שאלתי מישהו שעבר ברחובות העיר.
"תמשיך קדימה, ובפנייה הראשונה ימינה" אמר לי ועשיתי כדבריו. לאחר הפנייה הצלחתי לראות בניין גדול שעליו כתוב בגדול באותיות זוהרות "מרכז הפוקימונים", עם ציור גדול של פוקדור.
הסתכלתי בשעוני, השעה הייתה שבע בערב. בדיוק אז נזכרתי במילותיה האחרונות של אימי לפני שיצאתי מביתי: "תהיה בבית עד שבע".
'להתראות אמא' חשבתי לעצמי ונכנסתי למרכז.
הסתכלתי סביבי, מספר מאמנים ישבו עם הפוקימונים שלהם בשולחנות, בקצה השני של המרכז ראיתי את הדלפק ואת האחות ג'ואי לידו, מאחוריה היה דלת אדומה עם שלט "לחדרים".
התקרבתי אל הדלפק ואמרתי, "שלום, אני יכול בבקשה להשכיר חדר?"
"כן, זה יעלה לך מטבע אחד" ענתה האחות ג'ואי בחביבות.
"למה מטבע אחד?!" שמעתי צעקה מאחד השולחנות. "לכולם זה עולה שלוש מטבעות!" המשיכה הצעקה.
"תשתוק, לקרובי משפחה יש הנחה!" השיבה לו האחות ג'ואי וחזרה אליי.
"יש עוד משהו שאוכל לעזור לך?" שאלה.
הסתכלתי בתיקי, היו שם עשרים ושבע מטבעות.
"לא, תודה" אמרתי לה והנחתי על הדלפק מטבע אחד.
"הנה המפתח, ואל תשכח להחזיר אותו כשאתה יוצא לדרכך", אמרה האחות ג'ואי והניחה את המפתח על הקבלה.
לקחתי את המפתח והכנסתי לכיסי, ולאחר מכן יצאתי והתחלתי לחפש את החנות, לא היה קשה למצוא אותה, כי היא הייתה קרובה למרכז הפוקימונים.
"שלום אפשר בבקשה מפה?" שאלתי את המוכרת.
"בוודאי", אמרה והוציאה עותק של מפה.
"זה יעלה לך שמונה מטבעות", אמרה.
הוצאתי מכיסי שמונה מטבעות וקניתי את העותק של המפה.
יצאתי מהחנות ופתחתי את המפה לרווחה. הסתכלתי אל המקום שבו היה כתוב העיר מיומא. 'עכשיו אני צריך להמשיך צפונה', חשבתי לעצמי.
הכנסתי את המפה לתיק שלי והלכתי אל חדרי במרכז הפוקימונים. בחדר הייתה רק מיטה ושירותים. וסוכרייה קטנה על הכרית, וזה הזכיר לי כמה אני רעב.
הוצאתי את שקית האוכל שאימי נתנה לי והתחלתי לאכול. לאחר שסיימתי הסתכלתי בשעוני. השעה הייתה שמונה ורבע.
'אם אני רוצה להתקדם מהר כדאי שאלך לישון מוקדם וכך גם אקום מוקדם' חשבתי לעצמי, ואחרי יום מרגש כמו זה, נרדמתי בלי בעיה.

/בסיס צוות ביתא, במקום לא ידוע/

"היינו כל כך קרובים" אמר האיש בכורסא בעצבנות.
"אתה צודק" אמר פול.
"מזל שיש לנו מצלמות בכל הבסיס" אמר האיש בכורסא וחיוך עלה על פניו.
"אדוני... אתה רוצה להגיד שתפסנו אותו?" שאל פול.
"לא... לא תפסנו, מצאנו" אמר הבוס, ובדיוק באותה השנייה ידיו של פול נתפסו באזיקים.
"עכשיו תפסנו" המשיך הבוס.
פול פונה לבית הכלא. "עולם הפוקימונים יהיה שלי עכשיו!" אמר האיש בכורסא וצחק צחוק מרושע.

/העיר מיומא/

התעוררתי לקול ציוץ טיילו, שפשפתי את עיניי בעייפות והסתכלתי על השעון. שש בבוקר. 'למה לעזאזל אני ער בשש בבוקר?' חשבתי לעצמי, ולפתע הכל חזר אליי.
התארגנתי במהירות והסתכלתי במפה. הלכתי בשבילי העיר עד שמצאתי את השלט המבוקש שעליו היה כתוב: "דרך 102".
דבר ראשון שאני חייב להגיד על דרך 102, בשום מקום אין יותר גרוטאות מדרך זו, אני משער שפעם זו הייתה דרך עפר, אך כעת הדרך היא פשוט הררים של גרוטאות.
דבר שני, שמעתי שבין הגרוטאות אפשר למצוא כמה חפצים נדירים והרבה מאמנים פשוט מחפשים בין הערימות האין סופיות חפצים. אולי יתמזל מזלי וגם אני אמצא משהו.
ולפתע משהו יצא מעבר לערימת הגרוטאות, זה היה פוקימון.
"באמת הגיע הזמן לחבר צוות חדש!" אמרתי.

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: פוקדור צא!

ספוילר לפרק הבא:

ספוילר

"פוקדור צא!" צעקתי וזרקתי פוקדור ריק.
הפוקימון הפך לפתע לאנרגיה אדומה ונכנס לתוך הפוקדור, הפוקדור נפל על האדמה והחל להתנדנד מצד לצד בעוד הכפתור הלבן שלו מהבהב כעת באור אדום.
---
"הם כולאים בצינוק הזה רק את הפוקימונים החזקים, והמסוכנים ביותר"
"נראה שאתה נמצא כאן הרבה זמן..." אמר מיו בחשדנות.
"אכן כן", אמר הפוקימון שבצללים.

ואני רושם מראש בקובץ וורד

פרק נהדר מחכה לפרק הבא

תודה על התגובות. עוד מישהו?

וזה אמור להיות פרק ביניים כזה, הוא חייב לנוח ולאכול מתישהו אתה יודע Xd
ואני רואה שמעכשיו אני אמשיך לעשות את הספוילר לפרק הבא בסוף כל פרק שלפניו.

ואני רוצה לשאול אתכם, מי לדעתכם הפוקימון שהוא ראה?

פורסם במקור על ידי MegaMan

תודה על התגובות. עוד מישהו?

וזה אמור להיות פרק ביניים כזה, הוא חייב לנוח ולאכול מתישהו אתה יודע Xd
ואני רואה שמעכשיו אני אמשיך לעשות את הספוילר לפרק הבא בסוף כל פרק שלפניו.

ואני רוצה לשאול אתכם, מי לדעתכם הפוקימון שהוא ראה?

בויזל סתם ניחוש

פרק 5 – פוקדור צא!


הוצאתי את הפוקדע מכיסי וכיוונתי את הלייזר אל הפוקימון, כעבור כמה שניות הפוקדע התחיל לדבר בקול מתכתי חזק: "באגון, פוקימון הדרקון, הראש שלו קשיח מאוד, והנשיכה שלו קטלנית, הוא לא פוקימון שקל למצוא".
"באגון? הא!" אמרתי לעצמי.
"אייפום צא! הגיע הזמן לקרב!" אמרתי וזרקתי את הפוקדור של אייפום לאוויר. כעבור כמה שניות אייפום עמד על הקרקע מול באגון.
"אייפום, תשתמש בהצלפת זנב!" אמרתי לאייפום.
אייפום התחיל לרוץ לעבר באגון וכשהיה קרוב מספיק הצליף בזנבו על ראשו של באגון. "באג!" שאג באגון, שרק עכשיו הבין שהוא בעצם באמצע קרב. וכעת היה נרגז והתחיל לרוץ במהירות לעבר אייפום.
"אייפום תחמוק ותשתמש בחבטה" אמרתי לאייפום.
אייפום קפץ באוויר ובאגון עצר במקומו והסתכל למעלה אל אייפום. אייפום עשה סלטה באוויר והשתמש בכח הכבידה כדי ליצור תנופה למתקפת החבטה שלו. אך לפתע באגון פתח את הפה, וכשאייפום הגיע לבאגון, באגון נשך את זנבו של אייפום חזק, והמשיך להחזיק אותו בפיו.
"אייפום לא!" צעקתי חסר אונים, בעוד באגון מטלטל את אייפום באוויר מצד לצד. "אייפום נסה להשתמש בחבטה!" אמרתי.
אייפום חבט חזק בבאגון, ובאגון עף לאחור אל עבר ערימת הגרוטאות. "באגון!" הוא שאג והוקף לפתע בהילה אדומה. "מתקפת זעם..." מלמלתי לעצמי.
ואז באגון הסתער. אייפום בקושי עמד ומזנבו ירד דם אינסוף. כשלפתע הוא נתן בעיטה עם הרגל על החול. והחול עף לעברו של באגון ונכנס לו לעיניים. באגון המשיך לשעוט אך עבר כמטר ליד אייפום.
"אייפום למד את המהלך מתקפת חול" צפצף הפוקדע מכיסי.
"אוקיי אייפום אנחנו יכולים לעשות את זה" תשתמש בחבטה!" אייפום הנהן בקושי והתחיל לרוץ.
באגון שפשף את עיניו והצליח לפתוח אותם, ומה שהוא ראה היה את פניו הנחושות של אייפום, ולאחר מכן מלא גרוטאות.
"כל הכבוד אייפום! קברת אותו בהר הגרוטאות!" אמרתי לו.
"איי אייפום" אמר אייפום והוא היה מופתע ושמח כאחד. כשלפתע באגון יצא מתוך הר הגרוטאות, והשתמש שוב בזעם, ואז התחיל לשעוט לעברו של אייפום. אייפום היה על הרצפה, וידעתי שאפילו מתקפה אחת תעלף אותו, והיה לי רק רעיון אחד בראש.
"פוקדור צא!" צעקתי וזרקתי פוקדור ריק על באגון. ופספסתי.
באגון פגע באייפום קשות ואייפום התעלף, וכעת הוא שלח את מבטו הרבוי זעם אליי. התחלתי לרוץ לעבר הפוקדור, משאיר את באגון מבולבל ולא מבין מה אני עושה. תפסתי את הפוקדור וזרקתי אותו מייד.
הפוקדור פגע בבאגון. הפוקימון הפך לפתע לאנרגיה אדומה ונכנס לתוך הפוקדור, הפוקדור נפל על האדמה והחל להתנדנד מצד לצד בעוד הכפתור הלבן שלו מהבהב כעת באור אדום.
"הלוואי הלוואי הלוואי" מלמלתי כל הזמן. והפוקדור נעצר. לרגע אחד הכל היה שקט. ואז משהו הפר את הדממה. "באגון נתפס" אמר הפוקדע בקולו המתכתי המיוחד רק לו.
"יש!" צרחתי משמחה, החזרתי את אייפום לפוקדור, ולקחתי את הפוקדור של באגון לידיי.
'עכשיו אני צריך להגיע מהר לעיר...' הסתכלתי במפה. 'לעיר הובימייף'.
התחלתי ללכת, בעודי מחזיק את הפוקדור של באגון, ומתגאה בו כל הדרך.
השמש קפחה על פני, ידעתי שהפוקימון היחיד שיש לי כרגע הוא באגון, וגם הוא חלש מאוד כרגע.
אז פשוט המשכתי להתקדם, וקיוויתי לא להיתקל בפוקימונים. ביש-מזל, ואחד גדול. נתקלתי בפוקימון, והוא נראה חזק.

/בסיס צוות ביתא, במקום לא ידוע/

'אני חייב למצוא דרך להשתחרר מצינוק הזה' חשב לעצמו מיו/פול.
"לעולם לא תצליח" אמר לו קול אחר שמקורו היה מוסתר בעקבות צילו הכבד של הצינוק.
"מי אתה?" שאל מיו.
"זה לא חשוב כרגע מי אני, מה שחשוב הוא, שאני כבר ניסיתי לברוח מהצינוק הזה, ולעולם לא הצלחתי". אמר הקול
"אני חייב לברוח מכאן!" אמר מיו בעצבנות בעודו מעופף במרכז החדר.
"הם כולאים בצינוק הזה רק את הפוקימונים החזקים, והמסוכנים ביותר"
"נראה שאתה נמצא כאן הרבה זמן..." אמר מיו בחשדנות.
"אכן כן", אמר הפוקימון שבצללים.
מיו השתמש בראיית הרנטגן המיוחדת שלו. היה נראה שהקירות חסומים לראייה כזאת, הוא הסתכל בכל התא. הוא לא ראה שום פוקימון.
"מי אתה? אני לא יכול לראות אותך בראיית הרנטגון שלי" אמר מיו בלחץ, חושש שכוחותיו עזבו אותו דווקא ברגע האמת.
"ברור שלא" צחקק הפוקימון. "כי אני דארקרי"

/דרך 102/

כיוונתי את הפוקדע לעברו, הפוקדע חשב מעט ולאחר מכן הסביר: "פיקאצ'ו, פוקימון החשמל, הוא משתמש בשתי העיגולים הורודים שעל לחיו לצורך טעינת מכות הברק שלו, הוא נראה חמוד, אך למעשה הוא פוקימון קטלני".

פיקאצ'ו חמוד וקטן, ניסיתי להרעיף מחמאות עליו. אך משום מה הוא התרגז, נראה לי שזה היה בגלל המילה קטן. אני חייב לעבוד על המחמאות שלי.
הוא התחיל לטעון את הברק שלו. "נשמתי נשימה עמוקה וזרקתי את הפוקדור של באגון לאוויר בקריאת "באגון צא!" הפוקדור הסתובב במהירות ולבסוף האט ונפתח, מתוכו יצאה אנרגייה לבנה שהתגבשה בסופו של דבר לבאגון.
"אוקיי באגון תשתמש בנשיכה!" אמרתי.
באגון ציית לי, ותקף בנשיכה, אותי.
"אתה עדיין זוכר את הקרב הקטן שלנו בו הטחתי אותך לתוך הר הגרוטאות הא?" שאלתי אותה באכזבה וכאב מלווים יחד. "לפי דעתי אתה..." רציתי להמשיך אך לא יכולתי, כי פיקאצ'ו תקף בשוק חשמלי וכאב חד ומצמרר פילח את כל גופי.
"באגון! תקוף את הפיקצ'ו! לא אותי!" צעקתי על באגון, אך הוא שילב את ידיו כאומר "לא רוצה! זו הבעיה שלך".
זה הייתי אני לבדי נגד הפיקאצ'ו ולא היה שום פוקימון שיעזור לי.

המשך יבוא...

שם הפרק הבא:
אבנים נוצצות! לרכוש את אמונו של באגון!

ספוילר לפרק הבא:

ספוילר

"באגון באג!" שאג באגון והתחיל לרוץ לעבר פיקאצ'ו בניסיון לנשוך אותו.
פיקאצ'ו חמק בקלות, והשאיר את באגון מבולבל, ואז הוא השתמש בכוח הכבידה כדי לצבור מהירות ופגע בבאגון חזק במתקפת הצלפת זנב.
באגון נפל לקרקע, סימני פציעה על כל גופו.

מה דעתכם על הפרק? ומה דעתכם על הפוקימון החדש של ג'ון?
אני אעדכן את העמ' הראשי בקרוב

תודה על התגובה שלך, אני מעריך אותה מאוד.

וכן, באגון, אני יודע שזה רעיון קצת נועז כי הוא מתפתח לשלגון מאוחר. אבל היה נראה לי שזה רעיון טוב והלכתי עליו.

פרק יפה
באגון בחירה מצוינת בא לי שהוא יתפתח לסאלטמנס

פרק 6 – אבנים נוצצות! לרכוש את אמונו של באגון!


/בסיס צוות ביתא, במקום לא ידוע/

"דארקרי?" אמר מיו בהפתעה.
"אתה מוכן לספר לי למה אתה חייב להשתחרר מכאן?" אמר דארקרי.
"טוב, הכל התחיל כשהחליטו להפוך את האי נאבר למחוז. אחד מהאנשים שהיו אחראים על מיפויו של המחוז, גילה מקדש נסתר שבו היו מוחבאים הרבה כתבים עתיקים בנוגע לאי נאבר. הוא קרא אותם וגילה, שבאי נאבר יש יהלום אדום שנקרא "אבן האודם השחורה". וששומר עליו פוקימון חזק מאוד, היהלום הזה, אוגר בתוכו כוחות עצומים, שאם הם היו שייכים למישהו, הוא היה יכול להטביע אי שלם בהזזת אצבע. אך הוא גם גילה, שהכוח הזה חזק מידי בשביל בני אדם, ושכל מי שישתמש בכוח הזה ימות. רק פוקימון אחד יכול להשתמש בכוח הזה ולשרוד".
"מי?" שאל דארקרי בסקרנות.
"אני" אמר מיו.
"אז עכשיו הם תפסו אותך, והם מנסים להשיג את היהלום?" שאל דארקרי.
"כנראה" ענה מיו.
"רגע, אבל אם הם יצמידו לך את הכוח של היהלום, לא תוכל פשוט להרוג את כולם?".
"אני באמת לא יודע" ענה לו מיו.
"ואיפה היהלום הזה נמצא?" שאל דארקרי.
"יש לי הרגשה, אבל אני לא בטוח", ענה מיו.
"איפה?" שאל דארקרי בסקרנות.
"ובכן... יש לי השערה... יש לי הרגשה שהוא נמצא במקום מוסווה, למעשה נראה לי שהוא נמצא כחלק מהשרשרת האדומה שעל צווארך"

/דרך 102/

"פיקה פיקה" אמר פיקאצ'ו בעצבנות. והוא התחיל לטעון מכת ברק חדשה. ואז הוא שחרר, אבל הוא לא תקף אותי, הוא תקף את באגון.
"באגון באג!" שאג באגון והתחיל לרוץ לעבר פיקאצ'ו בניסיון לנשוך אותו.
פיקאצ'ו חמק בקלות, והשאיר את באגון מבולבל, ואז הוא השתמש בכוח הכבידה כדי לצבור מהירות ופגע בבאגון חזק במתקפת הצלפת זנב.
"באגון תשתמש בזעם!" אמרתי לו. אך באגון הסתכל עלי במבט כועס כאומר "אל תפריע לי בקרב" ואת הזמן הזה ניצל פיקאצ'ו כדי לתקוף בשוק חשמלי.
"באגון" הוא שאג והשתמש במתקפת זעם בלי שהתכוון, אך זה עבד לטובתו והוא התחיל לרוץ אל פיקאצ'ו במטרה לתקוף אותו בנשיכה.
פיקאצ'ו התחיל לטעון ברק, ובדיוק כשבאגון היה במרחק סנטימטר מפיקאצ'ו הוא שחרר. באגון נפל לקרקע, סימני פציעה על כל גופו, ראיתי שפיקאצ'ו מתחיל לטעון ברק חדש, ומוחי התחיל להריץ רעיונות מה לעשות. לא היה לי הרבה זמן, ועשיתי את אחד הדברים הכי טיפשיים בעולם. תפסתי את באגון וזרקתי אותו בחוזקה על ערימת הגרוטאות.
פיקאצ'ו הפסיק לטעון כדי להסתכל על באגון שנתקע בתוך ערימת הגרוטאות, ולפתע משהו משך את תשומת ליבו. כשבאגון התרסק על ערימת הגרוטאות, הוא הפיל כמה גרוטאות, ואחת הגרוטאות הייתה אבן ברק.
התחלתי לרוץ כאחוז טירוף אל האבן, ופיקאצ'ו מאחוריי, תפסתי את האבן ראשון והרמתי אותה גבוה במטרה שפיקאצ'ו לא יתפוס אותה.
"פיקאצ'ו תקשיב לי טוב!" אמרתי ותפסתי את תשומת ליבו של פיקאצ'ו.
"אני אתן לך את אבן הברק הזאת, אם תעזוב אותי ואת באגון בשקט!" אמרתי לו.
פיקאצ'ו הביט בי עצבני, אך לבסוף הנהן בראשו.
הוצאתי לאט לאט את באגון מתוך ערימת הגרוטאות, ליטפתי את ראשו ואמרתי, "היית מצוין". באגון הסתכל עליי במבט משתהה, אחרי הכל, הוא בכלל לא עזר לי. החזרתי את באגון לפוקדור. נשמתי נשימה עמוקה. וזרקתי את אבן החשמל על פיקאצ'ו.
בהתחלה לא קרה כלום, ואז לפתע פיקאצ'ו ואבן החשמל התחילו לזהור באור לבן, לאט לאט האור שינה את צורתו ולבסוף לא הייתה שם אבן ברק, רק רייצ'ו.
רייצ'ו הסתכל עליי במבט חורש רעה. 'אוי לא' חשבתי לעצמי.
אך הוא עזב אותי לנפשי.
"פו, זה היה קרוב" אמרתי לעצמי והמשכתי בדרכי.

אחרי כברת דרך יכולתי סוף סוף לראות את שער העיר הובימייף. הסתכלתי באחורי המפה, בה היה הסבר על כל הדרכים והערים. "העיר הובימייף" קראתי בקול, "עיר גדולה מאוד, היא מפורסמת בשל בית הספר למאמנים שנמצא בה, יש בה גם זירה מיוחדת כדי שכל מי שירצה לערוך קרב יוכל לערוך אותו, ויש בה גם שדה תעופה".
'נשמע טוב' חשבתי לעצמי ונכנסתי אל העיר.
זו הייתה עיר גדולה מאוד והיה קשה למצוא את מרכז הפוקימונים. אך לבסוף מצאתי את מרכז הפוקימונים בצפון העיר.
נכנסתי וקניתי לעצמי חדר ללילה (בחינם דרך אגב). השעה הייתה רק שתיים בצהריים, אז ריפאתי את הפוקימונים שלי במרכז ולאחר מכן הלכתי לזירות העיר כדי לחפש קרב.
נכנסתי אל אזור הזירות, היו שם שלוש זירות, עם מקומות לקהל.
ראיתי שבזירה אחת משתמש כרגע בית הספר למאמנים, הזירה האחרת הייתה תפוסה ונשארה רק זירה אחת פנויה.
נכנסתי לזירה.
"מי רוצה לערוך איתי קרב?" שאלתי את קהל הילדים שישב על היציעים.
משום מה כולם הסתכלו על ילד אחד. הילד הזה קם ואמר "או, מזמן לא חיסלתי מאמן פצפון" וכל הקהל צחקו.
הוא הלך לצד הזירה והתחיל לקבוע את החוקים על המחשב, "קרב שתיים על שתיים" מותר להחליף פוקימון באמצע קרב, וזירה..." הוא אומר וסובב גלגל גדול עם כל מיני סוגים עליו. לבסוף הגלגל נעצר על זירת מים.
כל הזירה שקעה לפתע לתוך האדמה עד שלא יכלו לראות אותה וזירה חדשה עלתה, הזירה החדשה הייתה בעצם בריכה ענקית, עם כל מיני משטחים צפים לפוקימונים שלא יכולים להיות במים.
"אייפום צא!" אמרתי והוצאתי את אייפום לאוויר הפתוח. "אייפום הא?" אמר הילד שהיה בצד השני, שהבנתי ששמו מארק מכיוון שהקהל צעק "מ-א-ר-ק! מ-א-ר-ק!"
"טוב, סקווירטל צא!" צעק מארק וזרק פוקדור לאוויר, שמתוכו יצא פוקימון כחול עם שריון על גבו.
בדקתי בעזרת הפוקדע: "סקווירטל, פוקימון המים, סקווירטל הוא פוקימון חכם מאוד, והוא משתמש בשריון שעל גבו להגנה, הוא תוקף לרב במתקפות מים".
"והקרב מתחיל!" צעק המחשב.

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: קרב יריבים!

ספוילר לפרק הבא:

ספוילר

התחלתי להילחץ ושאגות הקהל שהמשיך לצעוק "מ-א-ר-ק! מ-א-ר-ק!" לא עזרו לי.
"צא פאנפי!" צעק מארק ופוקימון קטן דמוי פיל יצא מתוך הפוקדור ישר אל אחת הפלטפורמות.
אייפום היה עייף מאוד והתקשה לתקוף בתקפות מהירות. "שיט" מלמלתי לעצמי.
"המנצח הוא..."

וואי לא שמתי לב לכול הפרקים Xdd

אחלה פרקים, אהבתי מאוד מאוד.