נושא: Pokemon - The New Way

אל תגרום להיטמן להרוס לך ^^

אל תערבב את הסיפורים שלך בפורום לסיפור התותח הזה, לטובתך. אגב, הפרקים שלך הופכים יותר ויותר לדו שיח בין אנשים וזה חבל, הרחב תיאורים ומחשבות.

פורסם במקור על ידי the charmander

אל תערבב את הסיפורים שלך בפורום לסיפור התותח הזה, לטובתך. אגב, הפרקים שלך הופכים יותר ויותר לדו שיח בין אנשים וזה חבל, הרחב תיאורים ומחשבות.

אני אוהב את זה ככה. כי לפי דעתי ככה באמת זה היה קורה (עם הרבה דיבורים), אבל אני אשתדל לחשוב על מה שאמרת (רק מאמצע פרק 30 כי אני לא משנה את מה שכבר כתבתי).

היום פרק חדש!

היום עוד מעט נגמר :p
חשבתי על זה הרבה, למה אתה לא מוסיף לפוקימונים אופי ?

מתי יהיה הפרק הבא?

פרק 26 – סודותיה של אבן הספיר השחורה


השמש זרחה במלוא עוצמתה, והעלים התחילו לנשור עם תחילת הסתיו, ספירוים ופיג'ים עפו להם באוויר, אודישים הלכו בשורה להשיג אוכל לקראת החורף, ובמרכז דרך 107 שתי פוקימונים אגדיים הלכו ושוחחו, האחד לבן-ורדרד שריחף באוויר בקלילות. והשני שחור משחור, בעל שרשרת אדומה ועשן אפור מיתמר מעליו.
"הוא השיג את התג השני" אמר מיו לדארקרי, ובמילים אלו כאילו אמר "הגיע הזמן".
"אז מה עושים עכשיו?" שאל דארקרי. תוהה.
"משיגים ממנו את האבן!" אמר מיו.
"איך?" שאל דארקרי.
"בדרך הקשה!" ענה מיו, ונראה שאפילו הוא פחד ממה שהוא עצמו אמר.

"מצאתי את זה!" אמרתי להרקרוקס שישיב לצידי.
לקחתי מנוחה מההליכה הרבה, ומכיוון שאני לא מנוסה בבדיקת מתקפות בפוקדע, לקח לי זמן עד שהגעתי למקום המתאים.
"בוא נראה איזה מתקפות יש לך..." אמרתי להרקרוקס בעודי מעיין במה שהיה רשום על הפוקדע.
"שתי מתקפות חרק, שתי מתקפות לחימה, ומתקפת תעופה ונורמל אחת. אתה דיי מגוון" אמרתי לו.
"הרק" ענה ונראה היה כאילו הוא מצחקק.
"למה שלא נתאמן על מתקפות הלחימה?" שאלתי אותו כשבדיוק אז עבר כדור צל ממש לידי.
'פספסתי אותו!' אמר דארקרי למיו בטלפתיה.
"מה זה היה?" שאלתי את עצמי בלחץ, כשלפתע דמות הופיעה בין הצללים. לא היה כל ספק, זה היה דארקרי.
'אל תחשוף את עצמך!' כעס מיו על דארקרי.
'הוא ישתמש עליך באבן!' המשיך, אך לג'ון היו תכניות אחרות.
"הרקרוקס מגה קרן!" אמרתי.
הקרן של הרקרוקס התחילה לזהור באור לבן בוהק שסינוור מספר פוקימונים שעברו בסביבה.
"תקוף!" צעקתי, והרקרוקס שעט במהירות לעבר דארקרי, אך בדיוק כשהוא היה אמור לפגוע בו דארקרי נעלם בין הצללים.
"מיווו" שמעתי מאחורי והרגשתי כדור חזק פוגע לי בגב, התחלתי לראות מטושטש ונפלתי על הרצפה.
'פגעתי בו' אמר מיו לדארקרי בטלפתיה. אך נראה שגם משהו פגע במיו.
'אל תגיד לי שההרקרוקס שלו פגע בך עם מגה קרן' אמר דארקרי למיו בטלפתיה.
'עכשיו הוא עצבן אותי!' אמר מיו, ולפתע הוא הוקף הילה ורדרדה.
העינים של מיו זהרו באור כחול והעלים שנשרו מהעצים הסתובבו סביבו כמו מערבולת.
בדיוק בקטע הזה הראייה שלי חזרה.
"תן לי את האבן!" אמר מיו בקול מפחיד.
נראה שאיזה מין קרן סגולה נטענה בתוך ההילה הורודה שהקיפה את מיו.
"הרק" אמר הרקרוקס ובתגובה מהירה קפץ להגן עליי.
הוא התעלף במקום.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי אותו, מנסה להתגבר על הרעש שיצר הזעם של מיו.
"אבן הסיפר השחורה!" זעם. "תן לי אותה!"
"על מה אתה מדבר?" שאלתי אותו.
"אל תשחק איתי משחקים חייל צוות ביתא, אתה לא חזק מספיק בשביל לנצח אותי" אמר מיו בזעם.
"אני לא חייל צוות ביתא, הייתי במחנה שלהם, הצלתי משם את ריצ'י" צעקתי אליו.
'הוא דובר אמת' אמר דארקרי שהיה יכול לחוש בשקרים.
הילת הזעם של מיו פסקה אט אט והוא חזר להיות מיו הרגיל.
"אני מצטער" אמר מיו.
"אנחנו מחפשים אחרי אבן הספיר השחורה" אמר.
בדיוק אז נזכרתי. "אתה מתכוון לזאת?" שאלתי, והוצאתי את האבן הכחולה שמצאתי בבסיס של צוות ביתא מתיקי.
"כן! אתה מצאת את זה בבסיס שלהם?" שאל.
"כן" עניתי.
"ואתה יודע מה האבן הזאת יכולה לעשות?" שאל אותי.
"לא..." עניתי.

"רגע, אז אם צוות ביתא ישיג את שלושת האבנים, העולם פשוט יושמד?" שאלתי את מיו לאחר שהסביר לי את הכל על שלושת האבנים.
"כן" ענה.
"אז למה שלא פשוט נהרוס את האבן?" שאלתי.
"זה לא יעזור" התפרץ דארקרי, שלמד דבר או שניים על האבנים מאז שהתחבר עם מיו.
"היא פשוט תופיע מחדש במקום אחר" אמר.
"בדיוק, זה למה אנחנו חייבים לשמור על האבנים טוב טוב" אמר מיו.
"או למצוא את אבן הזהב השחורה" אמר דארקרי.
"שהושמדה" השלמתי את דבריו.
"רגע, אתה אומר שהאבן הזאת תעניק לי כוח לשאוב אנרגיה, ואז לשחרר אותה על מישהו אחר?" שאלתי.
"כן" ענה מיו, שנראה לא מרוצה מהצורה שבה ניסחתי את זה.
"זה אדיר!" קפצתי. "אני יכול לשאוב מתקפה מפוקימון מסוים, ואז לשים את זה על פוקימון אחר לגמרי שהמתקפה תעזור לו ביתרון סוג!"
"אולי נתנו לך לשמור את האבן" אמר מיו. "אבל אם תשחק איתה אנחנו פשוט ניקח אותה"
"תשתמש בה רק כדי לנצח את צוות ביתא. בשאר הזמן פשוט תשכח ממנה!" אמר דארקרי.
בדיוק אז עבר באיזור פוקימון שמשך את תשומת ליבי.
"אני יכול?" התחננתי למיו ודארקרי.
"טוב... אבל רק אותו!" אמר.
"אבן הספיר הכחולה" אמרתי ושאבתי את מתקפת ההשתנות של דיטו.
כיוונתי את האבן לכיווני, ואמרתי "אבן הספיר הכחולה" ההשפעה הייתה מידית.
הרגשתי שחדר חדש נפתח בתוכי, יכולת חדשה, כאילו אני כל יכול, אבל חסר יכולת בו זמנית. זה הרגיש נפלא.
"תשמור עליה טוב טוב!" הזהיר אותי דארקרי.
"אני בטוח שעוד ניפגש שוב" אמר בטון מאיים. "אבל עד אז להתראות" אמר. ולאחר מכן שניהם נעלמו.
'בוא נראה מה זה יכול לעשות' חשבתי לעצמי.
המטרה המושלמת נחתה לצידי זה היה סטאריביה.
'מושלם' חשבתי לעצמי, וניסיתי את היכולת שלי.
הרגשתי איך נוצות צומחות על כל הגוף שלי, ניסיתי להסתכל על ידי אך היא זהרה באור בוהק, כאילו אני פוקימון מתפתח, על אף שהרגשתי נורמלי למדי. חוץ מהנוצות כמובן.
הרגשתי איך הפה שלי הופך למקור ואני מקבל צורה של ציפור. כל השיער שלי הפך לשערה אחת וגופי הפך שחור ולבן.
ואז הרגשתי איך היד שלי מתרחבת והופכת לכנף. הרגשתי איך הזנב שלי יוצא ואיך הרגליים שלי הופכות לטפרים כתומים. כל התהליך לקח כחצי דקה, אבל זה הרגיש כמו נצח.
ואז הרגשתי עוד מישהו בתוכי, כאילו אני לא היחיד בגוף הזה. ועוד אחד, ועוד אחד. "ג'ון?" שאל קול בתוכי, כאילו אני חשבתי את זה, אבל זה היה מישהו אחר. זה היה הקול של אייפום. "מה קורה כאן?" שאל קול של שלגון, ואז זה הפסיק.
ההשערה היחידה שלי, הייתה שבגלל שהשתניתי כשהפוקדורים בכיס שלי. הם השתנו ביחד איתי, וזה נפסק כי הפוקדור תפס אותם מחדש. אין לי מושג איך. אבל אני לא מדען, ואני גם לא הולך לתת לשום מדען אחר לחקור אותי.
"סטאררררריביה" שמעתי את עצמי אומר כשניסיתי להגיד "ממריאים".
פרשתי כנפיים והנחתי לרוח לזרום מתחתי. אין לי מושג איך עשיתי את זה, אבל כנראה שפשוט נולדתי לעוף. הרוח הכתה בפניי והצלחתי לעוף במהירות מרחקים גדולים. יכולתי לראות את אורות העיר מרחוק, ובדיוק אז משהו פגע בי מתחתי.
זרם חזק של מים גרם לי לאבד יציבות. ניסיתי לחזור לעוף אך עוד זרם חזק של מים פגע בי והפיל אותי לקרקע.
ניסיתי לקום אך פשוט לא הצלחתי, הסתכלתי סביבי, ראיתי וורטלטל עומד, מוכן לתקוף אותי שוב באקדח מים.
ולידו עמד בן אדם אחר.
"אני הולך לתפוס אותך סטאריביה!" אמר מארק. והורה לוורטלטל לתקוף שנית.
הרגשתי עוד זרם מים בגב. כאב לי בכל הגוף, ניסיתי לקום אבל לא הצלחתי.
"פוקדור צא!" צעק מארק. וזרק כדור לכיווני.

המשך יבוא...

שם הפרק הבא: מארק ידידי


אפשר להגיב!!!

מגניב!!!
התיאורים בפרק הזה מעולים ממש, אפשר ממש לדמיין מה קורה...

פרק טוב תמשיך ככה

תודה לכם.

התחלתי לקרוא היום וקראתי כמעט ת כל הפרקים!
סיפור ממש, אבל ממש מצוין.. =)

תודה, מקווה שתמשיך לקרוא

לא כ"כ אהבתי את הרעיון של הפרק
הם היו צריכים לקחת ממנו את האבן.

או מאי גאד! מגניב!!! הוא הופך להיות הפוקימון של החבר שלו! והפוקימונים שלו נמצאים בגוף שלו!
איפה הם נמצאים? בבטן בגב? נראה לי באזור שליד הצלעות משהו כזה אני יודעת.. בקיצור פרק מעולה! אני מתה לראות את הפרק הבא!

וואי זה היה כיף! המחשה מדהימה!
לא ממש הבנתי מה קרה לפוקימונים של ג'ון?
ולאן מיו ודארקראי נעלמו?

איזה קטע שגם דארקראי משמש תפקיד גם בסיפור שלי..

פורסם במקור על ידי dav5000

לא כ"כ אהבתי את הרעיון של הפרק
הם היו צריכים לקחת ממנו את האבן.

בכוונה השארתי את האבן אצל ג'ון.

1) בשביל היכולת שלו.
2) בשביל להמשיך את העלילה, כי אחרת הם לעולם לא היו נפגשים שוב...

פורסם במקור על ידי סיגל123

או מאי גאד! מגניב!!! הוא הופך להיות הפוקימון של החבר שלו! והפוקימונים שלו נמצאים בגוף שלו!
איפה הם נמצאים? בבטן בגב? נראה לי באזור שליד הצלעות משהו כזה אני יודעת.. בקיצור פרק מעולה! אני מתה לראות את הפרק הבא!

תודה חחח, וזה לא באמת משנה איפה הם... לכל פוקימון יש גוף שונה וזה משתנה...

פורסם במקור על ידי the charmander

וואי זה היה כיף! המחשה מדהימה!
לא ממש הבנתי מה קרה לפוקימונים של ג'ון?
ולאן מיו ודארקראי נעלמו?

איזה קטע שגם דארקראי משמש תפקיד גם בסיפור שלי..

תודה.
אני אסביר...
מכיוון שג'ון השתנה כשהפוקימונים היו בכיס שלו, אז הם השתנו ביחד איתו לגוף אחד.
אם הם היו באמת בכיס שלו (לא בתוך פוקדורים) אז זה היה שתי תודעות בגוף אחד.
מכיוון שהם היו בתוך הפוקדורים גם הפוקדור השתנה ביחד עם ג'ון ובמהרה "תפס מחדש" את הפוקימונים שלו (של ג'ון).

ומיו ודארקרי סתם הלכו. יש להם עוד הרבה עבודה...
אבל אל תדאג. הם ימשיכו להופיע!


ואיפה דארקרי משמש תפקיד בסיפור שלך?
אני מקפיד לקרוא את כל הפרקים ואצלך זה סלבי.