נושא: PoKeMoN- The One!

פרק חביב, קצר ומהיר מידי, עוד תיאורים, עוד רגשות, שאני באמת אדע איפה אני נמצא...
הרעיון טיפה מוזר לי אבל זה יפה ומקורי
כל הכבוד
מחכה לפרק הבא

פרק ד': !!The professor's advice


אני לא יכול בדיוק יכול להסביר מה קרה בדקות הבאות, ראיתי את הפוקדור עף לעברי, הוא ממש פגע בי ונפתח ואז מין חום התפשט בגופי, הבטתי בשני ידי שהפכו למין אנרגיה אדומה ואז משהו בלתי נראה משך אותי לכיוון הפוקדור, משהו מתוך הבטן דיגדג ופשוט שניה לאחר מכן דממה, הייתי בתוך הפוקדור.

״אתה סתם מתרגש, אני אומרת לך שאתה תקבל את הפוקימון שלך היום.״ ליגלגה קלייר, היא בדיוק חזרה ממסע הפוקימונים הראשון שלה עם שלל פוקימונים חדשים.
״אבל בהזמנה למעבדה צויין שחובה להביא קבלה איתך!״ יילל כריס, היום הוא אמור לקבל את הפוקימון שלו, וכנראה רק דבר אחד עומד בינו לבין המסע...
״מצאתי!״ נשמע קול אימו מלמעלה. לא, שום דבר לא עמד בינו לבין המסע.
״טוב הכנתי לך כבר את התיק וציידתי אותך בתשעים פאונד*. איפה הכובע שלך? קלייר את מוכנה לעזור לי עם האופניים שלו?״ גברת מיילס, כן, היא נרגשת והיא רצתה שכריס יהיה כמה שיותר מוכן לקראת המסע.
״טוב!״ קרא כריס בהתלהבות ״אני באוטו!״
״דונפן! הרם את האופניים והכנס אותם לאוטו!״ פקדה קלייר על הפוקימון שלה. ״הכל מוכן?״ שאלה האם בשלישית ״את באה קלייר?״
״בטח!״ חייכה קלייר ושלפה פוקדור, ״נראה לך שאחמיץ את הפוקימון הראשון של כריס? חזור דונפאן!״קרן לייזר אדומה שאבה את הפוקימון הענק לכדור קטן וקלייר יצאה לכיוון הרכב.
״אז איזה פוקימונים מחלקים השנה כריס?״ שאלה קלייר בסקרנות ״בתקופתי היו מחלקים את השלישיה של קנטו.״
״אני ממש מקווה, אני רוצה סקווירטל!״ חייך כריס בהתלהבות.
״אני דווקא הייתי מציעה לך לחשוב לכיוון פוקימוני העשב.״ חייכה גברת מיילס ״טורטורה אז היה עוד טורטוייג קטן וחמוד בזמנו.״
״לא יודע, הפרופסור אמר שהוא ימליץ לנו איזה פוקימון מומלץ לכל אחד לקחת.״ אמר כריס, הוא לא הפסיק לדמיין את עצמו מסתובב עם פוקימון לצידו. גברת מיילס כבר החנתה בפתח המעבדה, לאחר שכריס הציץ בשעון גילה כי הוא מאחר כבר בחצי שעה, הוא לעבר המעבדה כשהקול של המזכירה מהדהד בראשו שוב ושוב ׳מי שמאחר מאבד את תורו!״ האזהרה היתה חד משמעית וכריס חשש לאבד את הפוקימון שדווקא הכי מתאים לו.
״אני מצטערת אדון כריס הצעיר אבל הכנסנו את רוב גרין להיכנס לפרופסור, אחרי הייעוץ תוכל להיכנס.״ אמרה המזכירה בחיוך מעושה. גברת מיילס נכנסה למעבדה בחיוך ״קלייר קושרת את האופניים שלך בחוץ.״
״אמא!״ כעס כריס ״עכשיו רוב גרין השחצן בפנים!״
״אבל אתה תיכנס מיד אחר כך.״נזפה בו גברת מיילס ״חדל להתנהג כמו ילדה קטנה.״
״תקשיב לאמא שלך, כריס.״ נשמע קול קר וחצוף, רוב עמד ליד הדלת אוחז הפוקדור. ״מאוד מקווה שלא רצית סקווירטל כי אזל״ כיוון באצבעו לכיוון הכדור שאחז בידו השניה.
״אתה...״ מילמל כריס בשקט ״בכלל לא רציתי סקווירטל, לוזר.״
״כן בטח, בגלל זה אתה ומנדי סתם פיטפטתם עליו שעות.״
״אתה רוצה להגיד לי שאתה בחרת פוקימון רק כדי שלכריס לא יהיה את הפוקימון הזה?״ התערבה קלייר ״כנראה שממש אכפת לך ממנו.״
רוב הסתובב והלך בכעס, פרופסור גורדון יצא מחדרו בחיוך, וזימן בידו לכריס להיכנס לבדו.
כריס נכנס לחדר הפנימי בהתרגשות והביט סביבו, מלבד השולחן השחור הבוהק ומכשיר עגול לא ברור, היו גם מחשב שולחני גדול ומוזר ומעין מכולה בפינת החדר.
״טוב, חשבת קצת על פוקימונים?״ שאל הפרופסור בחיוך ״לאיזה סוג של פוקימונים אתה מתחבר במיוחד?״
״מים אדוני.״ ענה כריס ״אני חושב.״
״לא נראה לי,״ חייך הפרופסור ״אשאל אותך מספר שאלות שקשורות לאישיות שלך ונחליט על כך.״
״בסדר,״ ענה כריס ״ואז אקבל את הפוקימון שלי?״
״חכה בסבלנות.״ ענה הפרופסור בחיוך ״אני מבטיח שתצא מפה מרוצה.״
לאחר ששאל הפרופסור את כריס כל מה שרצה לדעת הוא ניגש למחשב והציג את הנתונים.
״אני יודע איזה פוקימון הכי מתאים לך כריס.״ אמר הפרופסור בהחלטיות. הוא ניגש למכשיר העגול ולחץ על כפתור מסויים, פוקדור בוהק עלה ממרכז המכשיר, הפרופסור זרק את הכדור לעבר כריס, מיד כריס תפס את הפוקדור ולחץ על הכפתור, אור כסוף האיר את החדר וצ׳ארמנדר הביט בכריס.
״צ׳ארמנדר?״ שאל כריס באכזבה ״אבל רציתי סקווירטל!״
״כריס, אתה חייב להבין שזה הפוקימון שהכי מתאים לך ולאישיות שלך. צ׳ארמנדר הוא פוקימון מעולה.״
״כל החידון הזה הוא שטויות. בסך הכל אין לך סקווירטל בשבילי.״
״יש לי סקווירטל.״ ענה הפרופסור בכעס ״אני באמת חושב שצ׳ארמנדר מתאים לך יותר.״
״אני אסתדר עם הצ׳ארמנדר הזה?״ שאל כריס בחשש ״הלהבה שלו מסוכנת?״
״אל תידאג כריס, אתם תסתדרו יופי.״ ענה הפרופסור וקם לארגן לכריס פוקדורים ולעדכן את הפוקידע שלו.
הבטתי בכריס, אני מכיר אותו הוא גר בשכונה שלי, ועכשיו הוא הולך לאמן אותי בתור הפקימון הראשון שלו. אני מאמין שניסתדר ביחד והוא גם נראה לי מישהו שיש לו יכולות להיות מאמן מוצלח.
האמת זה דווקא מרגש לצאת למסע בתור פוקימון, להילחם בעצמי וללמוד התקפות חדשות.
״דווקא הוא חמוד צ׳ארמנדר״ חייך כריס. הוא הודה לפרופסור גורדון ונטל את הפוקדורים הנוספים וגם את הפוקידע המעודכן שלו, למעשה הפוקידע החדש מכונה בפי כל ״אייפון״ שהוא גם נגן שירים ובנוסף הוא גם מכשיר סלולארי. הוא יצא מחדרו ללובי המעבדה יחד איתי, הבטתי במשפחתו של כריס בחיוך, הוא מציג אותם בפני.
״צ׳ארמנדר!״ התלהבה קלייר ״אני חולה על הפוקימון הזה!״
״שלי!״ חייך כריס בשמחה, קצת היה נשמע לי מוזר שמישהו מכנה אותי שלו. היה קשה לי להבין את שפת בני האדם אבל במהירות מילים התחברו לי.
״אני שמחה שבחרת את הפוקימון הראשון שלך בהצלחה,״ חייכה גברת מיילס ״תהנה ותשאיר את האייפון שלך תמיד דלוק.״
״תודה אמא, אגב הבאת את הקבלה למזכירות?״
״לא היה צורך חמודי.״ חייכה גברת מיילס ״המזכירה טיפלה בניירת.״
כריס נפרד ממשפחתו ופנה לכיוון היטון פארק שנמצא מאחורי השכונה שלהם, כשגשם החל לרדת ואני נאלצתי בצער לחזור לפוקדור שלי.


המשך יבוא...

אהבתי את הפרק מאוד!! מחכה מאוד לפרק הבא!

חסר לדמויות שלך אופי... כולן מדברות בדיוק באותו סגנון וזה מפריע לזיהוי שלהן...
פרק נחמד...

אז ככה:
עלילה ממש ממש מצוינת! כתיבה תותחית! בינתיים מושלם! אני כבר ממש מחכה לפרק הבא.

תודה רבה, תודה אסף לקחתי לתשומת ליבי את ההערה המאוד בונה, האמת היא שעד כה את הפרקים כתבתי ישירות דרך האייפון שלי בתוך תגובה וחבל. אני אתחיל להשקיע יותר בפרק הבא.
תודה לכולם! המשיכו להגיב כיף לראות שהסיפור מעניין, סיפורים קודמים שלי פסקו סתם בגלל חוסר התלהבות וחבל, אני מת להמשיך את הסיפור הזה.

עכשיו שאלה: האם הייתם רוצים שאעשה הקדמה לתחילת הפרק ומאורעי הפרק לאחריו?*

לדעתי בשביל משהו שכתבת דרך האייפון - זה מצוין
לדעתי אם תעשה את התגובות בוורד ותעביר את זה תהליך של טיהור, ליטושים אחרונים, ושכתוב מחדש בצורה טובה, זה יהיה מצוין..

פרק ה': My first battle, raging stick arena!!!



היטון פארק ידוע כמקום מושלם להתחלת מסע, מאמנים רבים ממנצ'סטר מספרים כי הפוקימונים הכי טובים שלהם נתפסו דווקא בהיטון פארק, מלבד זאת מזג האוויר בפארק לא היה סוער, אומנם היה קר, אך בשל העצים הגבוהים שסיפקו הגנה מפני הגשם, מאמנים ניראו נלחמים ואף מטיילים להנאתם. כריס היה מלא ברוח חיובית, קיווה שגם הוא יתפוס לו איזה פוקימון או שניים, אחרי הכל הפארק היה מאוכלס בפוקימונים פראיים רבים. האמת היא שאופיו של כריס היה קל לזיהוי, מדובר בילד טוב, כנה ואמיץ, אומנם נסיון רב בפוקימונים לא היה לו ולכן טעויות רבות היו מנת חלקו. הוא אהב לרכב על אופני ההרים שלו, וכך גם למסעו יצא רכוב באופניו, מביט סביב בתקווה לפגוש בפוקימון פראי שיוכל לתפוס.
"היי!" קרא לעבר כריס ילד לא מוכר, דמותו הנמוכה וקולו הצייצני לא תרמו הרבה למשיכת תשומת ליבו של כריס. כריס בלם את אופניו ממש בפני הילד, וירד בזינוק קל מהם. כריס הביט בילד בפליאה, נמוך קומה בעל שיער אדמוני מסודר בקבוקים-בקבוקים אשר היה לבוש בגדים אדומים כאש.
"אתה באמת חושב שתוכל לתפוס פוקימונים בצורה כזאת?" ליגלג הילד "אתה חייך לרדת מהשביל, עצה שלי אפילו תסתובב עם פוקימון אחד בהיכון, תראה, אני כבר תפסתי פוקימון משלי!" הוא הוציא פוקדור ולחץ על מרכזו, מה שגרם לפוקדור להפוך מגודלו המקורי לגודל כף ידו.
"איזה פוקימון תפסת?" שאל כריס בסקרנות "איך קוראים לך בכלל?"
"קוראים לי טום, אבל אתה יכול לקרוא לי מגבי, כולם קוראים לי כך בגלל שהשיער שלי נראה כמו שלו!" אמר טום-מגבי בקול נחוש "אם אתה רוצה לראות את הפוקימון שתפסתי, בוא נילחם קרב הוגן, על חמש פאונד, ותוכל לראות את הפוקימון."
כריס התלבט, היו לו תשעים פאונד והוא זקוק לכסף, הוא גם מעולם לא נילחם נגד מאמן וצ'ארמנדר שלו כלל לא אומן. אך מצד שני, הוא רצה לנסות את מזלו, ואת יכולותיו של צ'ארמנדר.
"אני מוכן!" קרא כריס בקול, ותפס עמדה והניח את תיקו ליד אופניו. "קרב אחד על אחד!"
"אין בעיה!" חייך מגבי, הוא השליך את הפוקדור לאויר, הפוקדור נפתח ואור בוהק בקע וכאילו נשפח לרצפה, הפוקדור הועף חזרה לידיו של מגבי שתפס אותו במיומנות. האור הבוהק התפוגג בין רגע, פארפייג' נחוש למראה החזיק את מקלו כעומד לתקוף. כריס שלף את האייפון שלו ונכנס לאפליקציית הפוקידע, האייפון צילם את הפארפייג' והחל לדקלם מידע. גם לאחר ששמע בעיון רב בעיני כריס לא היה זה יותר מברווז משוגע על מקל.
"צ'ארמנדר, צא!" פקד כריס, סינוור חד הקיץ אותי משנתי ומיד הבחנתי שאיני בפוקדור עוד, לקח לי זמן לקלוט מה הולך סביבי ולמה אני כתמתם עם זנב בוער, אך כשזה חזר אלי, הבחנתי בפארפייג' והכל התחבר לי כמו פאזל, המאמן התותח שלי החליט להילחם, ולי אין מושג מה עושים בכלל!
"פארפייג', התקף אותו עם המקל!" קרא מגבי בקול, הבנתי כי פארפייג' תוקף אותי על תקן קרב פוקימונים, שמעתי את כריס צועק לעברי משהו אך לא הבנתי מילה. החבטות שהרגשתי בגופי כלל לא הזיקו לי ולא נראה כי הוחלשתי, אבל ניתחתי את המצב מהר מאוד והבנתי שאין לי מה להקשיב. קמתי על רגלי ודחפתי את פארפייג' ממני, חבטתי בו עם זנבי, הרגשתי שליטה מלאה בזנב, ולכן קפצתי וחבטתי בו שוב, פארפייג' הועף אחורה ולפתע מקורו בהק, הוא רץ לעברי ופגע בי בכל הכח, הרגשתי כאב חד מצד אחד אבל הכאב נרגע מיד, נעמדתי על רגלי ורצתי לעבר פארפייג', אך נדמה היה כי הבנתי את כריס הצרוד מתחנן אלי להתחמק, מכיון שלא הייתי בטוח החלטתי להמשיך לתקוף, אך בהתקפה מהירה אחת הגשתי חיתוך מהיר לאורך כל גופי, הועפתי אחורה והבנתי דבר אחד פשוט, כדאי לי להקשיב לכריס, לפחות לנסות. כנראה שדברים שכריס רואה אני לא מצליח לראות, ניסיתי גם להקשיב לבעל הפארפייג', אך גם אותו לא הבנתי. הבטתי לעבר כריס, הוא השתדל לפקוד עלי לתקוף התקפה מסויימת ולא הצלחתי לפענח מה הוא אומר, אך הוא עשה תנועה ובפיו נראה כצועק, לא צועק אלא יותר נוהם, הוא פקד לתקוף בנהמה.
"פארפייג'!" פקד מגבי "תקוף אותו במקל משתק!" הקילשון שפארפייג' החזיק בהק באור ירוק חיוור ונראה כי פארפייג' עמד לתקוף את צ'ארמנדר שוב. כריס התחנן בכל כוחו שצ'ארמנדר יקשיב לו, אך כנראה צ'ארמנדר עוד צעיר ואינו מאומן דיו בשביל להילחם.
"צ'ארמנדר!" ניסה שוב כריס והשתמש גם בתנועות ידיו ופער את פיו בצורה מגוחכת "נהמה!"
הבנתי. פתחתי את פי וצעקתי את מה שהיה לי בבטן בכל הכוח, זה השפיע על פארפייג' והוא השתהה, המשכתי לנהום ולנהום, וכשפארפייג' לבסוף תקף אותי עם הקילשון, הוא לא כאב יותר מסתם בצל ירוק שהוטח על זרועי, חייכתי והבנתי את תוכניתו של כריס, פתחתי את פי ונהמתי שוב, ניסיתי משהו חדש, אני לא יכול ממש להסביר את זה אך פתחתי מעין פקק שהיה בתוכי והרגשתי את הבטן שלי מתחממת במהירות, זה עלה עד לגרוני וכשנהמתי שוב גחלים קטנים ואדומים הוטחו בפארפייג' בכוח. רצתי לעבר פארפייג' ונגחתי בו כמו כדור, הוא הועף רחוק, מעולף.
"ניצחתי!" קרא כריס בקול, הבטתי בו במבט כועס, אחרי הכל אני ניצחתי ולא הוא. "ניצחנו, סליחה." חייך בבושה, הראתי לו שאני שבע רצון והתיישבתי בעייפות על הקרקע.
"בכבוד!" חייך מגבי "אתה מאמן טוב! בהתחלה לא ממש הלך לך עם הצ'ארמנדר הקטן הזה אבל הוא החליט לציית לך בסוף." הוא החזיר את פארפייג' לפוקדור והביא לכריס חמש פאונד.
"אני ממש נהניתי להילחם מולך!" חייך כריס וניסה לעודד את מגבי "אתה מאמן מוצלח."
דרכינו התפצלו, השמש עלתה ולא היה צורך להחזיר אותי לפוקדור, נראה כי כריס הקשיב לעצת המאמן והסתובב יחד איתי בחיפוש אחר פוקימון. כריס סחב את אופניו ולא רכב עליהם וניסה להאזין לקולות הפוקימונים, הוא ירד בדממה מהשביל והשאיר את אופניו ליד אחד העצים. שמעתי גם אני רשרוש עלים קרוב ונראה כי אנחנו קרובים לתפוס את הפוקימון הראשון שלנו.
ההפתעה היתה מוחלטת לפוקימון הזה לא אני ובטח שלא כריס ציפינו, הבטתי בו בפחד, מה הוא רוצה ממני?


המשך יבוא...

פרק תותח!!! תמשיך לפרסם פרקים!

קראתי עכשיו את כל הפרקים וזה סיפור ממש יפה!

תודה רבה. בוייזל, אתה מוזמן להמשיך לקרוא וליהנות מהסיפור, אשמח אם תמשיך לגיב ולחוות את דעתך?

זה סיפור יפה .מתי ההמשך.

אהבתי !

תמשיך כך.