נושא: Pokémon HeartGold and SoulSilver

התעדכן לוגו חדש לסיפור-


ביום ב' יתפרסם פרק חדש, שמו:
Hoothoot, Bellsprout and Violet City - הוטהוט, בלספראוט והעיר ויולט

פורסם במקור על ידי פוקימון~שולט

וואי אתה כותב פשוט מדהים !!!!!!!
אני כל כך נהנה לקרוא את הסיפור שלך, שזה פשוט מדהים !!

אודה לך מאוד, אם גם תגיב בסיפור שלי, תחת הכותרת:

"סיפור | לא קשור לא לפוקימון "

תודה רבה (: מקווה שתהיה קורא קבוע
אני אשתדל לקרוא, אני בקושי מוצא זמן לכתוב את שלי... \:

וואי מחכה לפרק הבא כבר!
ולוגו ממש ממש יפה!
רק לא הבנתי מי זה האיש אם הבגד הסגול..
תוכל להגיב בסיפור שלי?
הוא נמצא בחתימה שלי למטה..

האיש עם הסגד הסגול ייחשף בהמשך העלילה. ואני אנסה לקרוא היום (:

תודה תמיר
אפרסם את הפרק מחר. מצטער מאוד על העיכוב...

מתי הפרק הבא??
כי אמרתה מחר וזה היה לפני יומיים בערך..

הפרק מוכן כבר אני משכתב אותו (: ודרך אגב, סיימתי לכתוב את תכני הפרקים לכל העונה, שכמו המשחקים היא תנדוד ממחוז ג'וטו למחוז קנטו. (:

Chapter III - Hoothoot, Bellsprout and the Violet City
פרק שלישי - הוטהוט, בלספראוט והעיר ויולט

"סוף סוף!" אמר נער בעל חולצת סווטשרט אדומה, מכנסיים קצרים בצבע שחור וכובע כהה עם פס זהוב ממנו יצאה קווצת שיער כהה. הוא עמד בראש גבעה מדושאת, והשקיף מלמעלה על עיר גדולה ושוקקת שהבתים בה נבנו באופן מסורתי לאזור. לצידו עמדה נערה צעירה בעלת חולצה אדומה וז'קט לבן, מכנס קצר בצבע שחור עם פס זהוב, וכובע בצבע זהב שלא הצליח להכיל את שיערה התכול שנאסף בשתי קוקיות. לצידם עמדו ארבעה פוקימונים- סינדקוויל, צ'יקוריטה, אייפום וטדיאורסה.
"העיר ויולט..." אמרה קריסטל בחיוך לחברה, גולד. בחיוך גדול, הם החלו לרדת לעבר העיר, משקיפים על בניין גבוה מאוד ובקצהו פסל של פוקימון דמוי צמח שראשו הזכיר פעמון זהוב עם עיניים קטנות ושחורות.

סילבר פסע לאורך השביל, כועס על מה שנאמר לו אתמול. איך הוא מסוגל לחשוב שזאת אשמתו שכל מה שהוא מנסה לעשות נכשל? זה רק הנערים האלה, הטיפשים... מבלי לשים לב, נכנס הנער אדום השיער למערה חשוכה למדיי.

"תודה, האחות ג'וי." אמר גולד לאחראית על מרכז הפוקימונים לאחר שריפאה את הפוקימונים שלו ושל קריסטל.
"שמחתי לעזור," ענתה האחות ורודת השיער בחיוך. "שמרו על עצמכם!"
"תודה," אמרה קריסטל ויחד עם גולד יצאה מהמבנה. הם פסעו וטיילו לאורך העיר, מביטים בבתים והאנשים השונים, ולבסוף הגיעו לפתח של אותו המגדל הגבוה עם פסל הפוקימון על גגו.
"מגדל הספראוט," קראה קריסטל מתוך שלט עץ שהיה תלוי מעל דלת הכניסה הכפולה והמפוארת. "שניכנס לבדוק?"
"למה לא..." אמר גולד, ויחד עם קריסטל הוא נכנס פנימה.

צווחת פוקימון נשמעה, וסילבר נעצר, קו המחשבה שלו ניתק. רק עכשיו שם לב שהוא נמצא במקום חשוך לגמרי. כיצד הגיע לכאן? הוא שלף מתיקו פנס, והאיר את המקום. הוא הבריח כמה זובאטים בעקבות האור החזק, ופלט קללה עסיסית; הוא תקוע במערת החושך.
"צא, טוטודייל!" הוא אמר ושלף פוכדור שממנו יצא פוקימון התנין הקטן והכחול. שניהם הביטו סביב; אלפי מחילות ומנהרות נראו מכל עבר... באיזו מהן עליהם לבחור?

"ברוכים הבאים," אמר נזיר לבוש מדים כחולים, ראשו מגולח ופוקימון קטן זהה לפסל שעל הגג ישב על כתפו. הוא קד קידה קלה כאות כבוד, וגולד וקריסטל קדו אחריו. "כאן במגדל הספראוט אנו רוחשים כבוד לפוקימון בלספראוט," התחיל הנזיר להסביר, "לפני אלף שנים העיר ויולט סבלה ממחסור איום ונורא ביבול. כל זאת, עד שהפוקימון הנדיר הזה הגיע לעירנו והפריח מחדש את השממה."
"מדהים..." אמר גולד בהשתאות והביט בבלספראוט הקטן שהיה על כתפו של הנזיר. למען האמת, הוא נראה דיי מטומטם; הוא זמזם את שמו חלושות, והתנועע כמו גל, מחייך בטיפשות אל חלל המקום. גולד החזיק את עצמו בכוח כדי לא לצחוק.
השניים עלו קומה, משאירים את הנזיר מאחורה, והגיעו לחדר דומה, בו מספר נזירים עם בלספראוט, כולם מגולחי ראש, התקבצו סביב פסל של בלספראוט.
"תראי איך הם סוגדים לו..." אמר גולד לקריסטל. "הם נראים ממש כמו -" אך לפני שהשלים את המשפט, שמע גולד רעש וצרחות מהקומה למטה. חור נפער בקיר, ואור ואבק רבים חדרו פנימה. קריסטל וגולד השתעלו, וסוככו על פניהם עם כפות ידיהם.
"צא, אייפום!" אמר גולד ושלף את הפוכדור של פוקימון הקוף, בעוד קריסטל שלחה החוצה את טדיאורסה. מהפתח בקיר ומהמדרגות שהובילו לקומה למטה נכנסו עשרות אנשים לבושים חליפות שחורות וכפפות לבנות, משקפות על עיניהם וכובעים שחורים עם האות R באדום על ראשם.
"היכונו לצרות..." אמר אחד מהם, וכולם שלחו פוכדורים באוויר, מאפשרים לפוקימונים רבים דמויי כלבים שחורים, עצמות צחורות מכסים את גופם כמו שריונות, לצאת החוצה ולהתחיל לתקוף את הבלספראוט הרבים. קריסטל שלפה את הפוקדקס שלה במהירות, וזה דיקלם:

האונדאוור, פוקימון האופל. הוא חכם מספיק כדי לצוד בלהקות. הוא משתמש במגוון של קריאות לתקשורת אחד עם השני.

זוג האונדאוור קפצו על גולד וקריסטל, שלחו מטר של גחלת לעבר שניהם. "הגנה!" קרא גולד ואייפום זינק וחסם את המתקפות בעזרת מסך אור בצבע ירוק בהיר. "בזק!" הוא קרא, ואייפום שלח מספר כוכבים לעבר שני ההאונדאוור שנפצעו.
"מתקפת עילוף!" קראה קריסטל, וטדיאורסה זינק לעבר אחד ההאונדאוור, ופגע בו חזיתית עם כל הגוף. האונדאוור נפצע קלות, והגיב בנשיכה.
"אייפום, סטירה כפולה!" פקד גולד, ואייפום סטר פעמיים באמצעות זנבו להאונדאוור שהחזיק את טדיאורסה, מה שגרם לו לעזוב אותו. שני ההאונדאוור שילבו כוחות, ושלחות גחלת גדולה לעבר הקופיף והדובון.
"הגנה!" קרא גולד, "תתחמק!" קראה קריסטל. הקרב נמשך.

מחשבות רבות עברו בראשו של סילבר. מה אם לא ימצאו אותו? מה אם הוא ייתקע במערה לנצח? לא, אסור לו לחשוב ככה. הוא התקדם במערה עם טוטודייל, מאיר אותה באור הפנס, וניצב מול מבוי סתום.
"לעזאזל..." הוא אמר בעצבים, והסתובב, חוזר על עקבותיו.

"תפסו אותם!" קרא אחד מהפולשים לאחר שגולד וקריסטל עילפו את ההאונדאוור השלישי במספר. החדר כעת היה רועש והומה; הנזירים נאבקו על חיי הבלספראוט, והאונדאוור ירו כדורי אש רבים לכל עבר, מציתים את המגדל עשוי העץ באש.
"אקדח מים!" קרא נזיר משופם, ושלח פוקימון קטן וסלעי, צבעו ורוד, להתיז מים על האש. "לא לוותר, קורסולה!"
גולד וקריסטל היו מוקפים; "צאי, צ'יקוריטה!" קראה קריסטל. "גם אתה," אתר גולד ושלח את סינדקוויל להצטרף לקרב. שני הפוקימונים עמדו לצד אייפום וטדיאורסה, וניטרלו את ההאונדאוור הרבים מסביבם.
"אייפום, בזק! סינדקוויל, גלגל להבות!" ; "טדיאורסה, טופרי מתכת! צ'יקוריטה, עלי קסם!"
אייפום שלם מטר כוכבם נוסף, בעוד סינדקוויל התכדרר והוקף בלהבות; הוא החל לטוס לעבר ההאונדאוור הרבים, והתנגש בהם כמו כדור באולינג, ואלה עפו באוויר ונערמו אחד על השני. בינתיים, טדיאורסה הכנה בשני האונדאוור בטופרי מתכת ארוכים שצמחו מידיו בזמן שצ'יקוריטה נופפה בעלה שעל ראשה ושלחה עלים צבעוניים אל האוויר, שהסתחררו כמו שוריקנים ופגעו במספר האונדאוורים שהתעלפו. הפושעים החלו לסגת; הם השיבו את הפוקימונים שלהם לפוכדורים וברחו מהחור בקיר החוצה, משאירים את הפוקימונים ששרדו להילחם עם המאמנים שלהם.
הקורסולה של הנזיר לא עמד בקצב, והחל לשלוח זרמי מים לכל עבר, כל זרם חלש יותר מקודמו.
כדורי גחלת נשלחו מארבעת ההאונדאוור שנותרו, ופגעו בעיקר בצ'יקוריטה ואייפום. "לא לוותר, צ'יקוריטה," אמרה קריסטל בחשש. "עלי קסם! טדיאורסה, מתקפת עילוף!"
"אייפום, סטירה כפולה! סינדקוויל, גחלת!" אמר גולד בבטחון. ארבעת ההאונדאוור נפצעו; אחד מהם נפל על הקרקע והתעלף, אך השלושה האחרים שרדו, ורצו לעבר אייפום, סידקוויל, טדיאורסה וצ'יקוריטה להשתמש בנשיכות נוספות.

בחדר אפוף צללים, אותו האיש שגער יממה קודם לכן בסילבר דיבר במכשיר קשר.
"אני סומך עליך, ארצ'ר." הוא אמר בקולו הגס. "תתפוס אותם."
"כן בוס, חטיבת הנינג'ות שלי כבר שם." נשמע קול מהצד השני והשיחה נותקה. הבוס ליטף את ראשו של פוקימון חתול גדול עם יהלום קטן ואדום על מצחו. "בקרוב, פרסיאן, בקרוב מאוד, אנחנו נוכל לצאת מהחדר הזה... העולם כולו יהיה בידינו..."
החתול גרגר את שמו, התמתח, והניח את ראשו על ברכי הבוס.

אחרון ההאונדאוורים נפל, והמאמן שלו השיב אותו לפוכדור. הוא רץ אחורה, וקפץ בסלטה לאחור מהחור שפערו בקיר. הקורסולה של הנזיר כבר הייתה ממוטטת, והפוקימונים של גולד וקריסטל היו באפיסת כוחות. הבלספראוט והנזירים הביטו סביב, מוודאים שהם לא מדמיינים ושהכל באמת נגמר, ולבסוף רצו בחיוך לעבר גולד וקריסטל, מודים להם אלף תודות כל אחד.
"זה בסדר..." אמרו במבוכה השניים, אך שמעו לפתע קול מלגלג חוזר אחריהם, "זה בסדר..."
הם הסתובבו להביט וראו מאמן גבוה בעל שיער בצבע תכלת-אפור, לבוש במדים לבנים עם סמל האות R האדומה. הוא פסע לעברם באיטיות; הנזירים הרימו את הבלספראוט ונסוגו אחורה יחד עם גולד וקריסטל.
"צא, האונדום!" שאג האיש, ושלח פוכדור בצבעים שחור-לבן שממנו פרץ פוקימון גדול וזאבי, גופו שחור ואדום ומכוסה בעצמות לבנות, זוג קרניים מסולסלות בקעו מראשו וקצה זנבו עוצב בצורת חץ. הוא פלט יללה ארוכה, והביט בעיניים מסוכנות בגולד וקריסטל. "להביור!"
זה היה אסון; מגדל הספראוט עלה באש, וקורסולה כבר לא יכלה להתמודד עם כמות האש בכוחות עצמה. הכל היה תלוי בגולד וקריסטל...
"אייפום, תשתמש בהגנה על הנזירים," אמר גולד, וכך עשה אייפום.
"צ'יקוריטה, תשתמשי בסינתזה על קורסולה..." אמרה קריסטל, והיא וגולד היו דרוכים ומוכנים לתקוף את ההאונדום של האיש הגבוה. "טדיאורסה, דחפור!" ; "סינדקוויל, מתקפה מהירה!"
בעוד אייפום הגן על הנזירים והבלספראוטים מהאש וצ'יקוריטה החייתה את קורסולה בעזרת אנרגיה סולרית, טדיאורסה התקדם בצעדי ענק לעבר האונדום, מנופף בכפות ידיו ופוצע את פוקימון האופל בחוזקה הודות ליתרון הסוגים וסינדקוויל רץ לעברו במהירות והתנגש בו חזיתית, גורר אותו אחורה.
"כדור צל!" קרא האיש, והאונדום קם בזריזות ויצר מעל קרניו כדור עשוי אור כהה וסגול. הוא הקפיץ אותו באוויר באמצעות נגיחה, והצליף בו בחוזקה בזנבו; כדור הצל עף לעבר סינדקוויל שנפצע קשות ועף על טדיאורסה. "לעיסה!" הוא המשיך לצוות, והאונדום רץ במבט רעב לעבר טדיאורסה, אחז אותו בין לסתותיו בחזקות ושיניו המחודדות, וניער אותו בעוצמה.
"סינדקוויל, גלגל להבות!" קרא גולד, וכשסינדקוויל התגלגל ופגע בהאונדום פוקימון האופל עזב את טדיאורסה, אך לא נראה כי נפצע, אלא יותר כי נרפא...
"מתקפות אש לא יעזרו," אמר האיש בחיוך מרושע. "יכולת בשר האש שלו גורמת למתקפות אש לחזק אותו ולרפא אותו... האונדום, להביור!"
האונדום פער את פיו ושלח זרם להבות ארוך ורותח לעבר טדיאורסה וסינדקוויל, מה שפצע את טדיאורסה קשות.
"טדיאורסה, עלה על גבו של סינדקוויל והשתמש בדחפור!" פקדה קריסטל. "סינדקוויל, מתקפת מהירות!" היא המשיכה, וסינדקוויל הקשיב לה; טדיאורסה טיפס על גבו, והתחיל להניף את ידיו כמו בולדוזר, בזמן שסינדקוויל רץ במהירות לעבר האונדום; שתי המתקפות פגעו בהאונדום בחוזקה, והעיפו אותו לעבר המאמן שלו. שניהם עפו אחורה אל מחוץ למגדל, דרך הקיר המרוסק.

כשהאחות ג'וי סיימה לטפל בכל הפוקימונים של גולד, קריסטל והנזירים, זו הייתה כבר שעת לילה. גולד וקריסטל ישבו בחדר השכור שלהם, רדומים ועייפים, אך האדרנלין שזרם בדמם לא הרשה להם לישון. פוקימון עגול בעל עיניים גדולות הביט בהם מהחלון, ואמר את שמו בקול רך, "הוטהוט..."
גולד שלף את הפוקדקס שלו מתוך שעמום טהור, וזה אמר:

הוטהוט, פוקימון הינשוף. הוא מסוגל לומר את הזמן בדיוק. במדינות מסוימות רואים אותו כמו חבר חכם, בקי בדרכי של העולם.

עוד לפני שהפוקדקס סיים לספק את המידע, צעקה קריסטל: "טדיאורסה, טופרי מתכת!"
טדיאורסה זינק לעבר הוטהוט וחיסל אותו במכה אחת של טופרי מתכת. "צא, פוכדור!" אמרה קריסטל בחיוך, ולכדה בתוך פוכדור ריק שהעניק לה הפרופסור אלם את ההוטהוט המובס.
הפוכדור התנדנד פעם, הפוכדור התנדנד פעמיים, ובפעם השלישית הוא כבר נעצר ונחתם.
"לכדתי הוטהוט!" שמחה קריסטל, ורצה לחבק את גולד. היא הביטה לו בעיניים, מוקסמת, והוא הביט בשלה שנצצו...
"אז לילה טוב." הם אמרו ביחד, נבוכים, וכל אחד רץ למיטתו.

"דייל..." אמר הפוקימון הקטן לבעליו. סילבר כיבה את הפנס, שומר על שארית הסוללה שנותרה, ונשכב על הקרקע. הוא פשט את חולצתו, קיפל אותה והניח אותה על הקרקע כדי שתשמש לו ככרית.
"טוטודייל..." אמר סילבר לפוקימון שלו בקול חנוק, קולו מהדהד בנבכי המנהרה הארוכה והמפותלת. "אנחנו הולכים למות..."

תודה רבה ליר זה ממש כיף לקבל ביקורות כאלה (: שמח שנהנית מהפרק

וואי פרק ממש ממש יפה!
אני דווקא חושבת שסילבר יתפוס פוקימון מיוחד יותר ולא זובאט אולי אוניקס
טוב מחכה לפרק הבא!

סיגל, יש לך תחושות טובות (:
הפרק הבא מוכן, הוא יפורסם כנראה ביום שישי או שבת.

חזרתי לפורום אחרי בעיה משפחתית לא צפויה. הפרק הבא יתפרסם אחרי שלפחות שני אנשים יגיבו. שבת שלום (: