נושא: Pokémon HeartGold and SoulSilver

יאללה אז אני הראשון, מזמן לא היה פרק ואני מחכה לו בציפייה!

פורסם במקור על ידי NivX10

יאללה אז אני הראשון, מזמן לא היה פרק ואני מחכה לו בציפייה!

חחח אני שמח שאתה מגיב אבל מה עם ביקורת על הפרק? (:

פורסם במקור על ידי Lord Voldemort

חחח אני שמח שאתה מגיב אבל מה עם ביקורת על הפרק? (:

אני חושב שאני סתם יעשה ספאם כי אין לי הרבה מה להגיד...
הפרקים שלך מעולים, כתיבה טובה מאוד, עלילה מעניינת (טיפה צפויה כי אני מכיר את כל הסיפור של HG/SS וגם את המאנגה של Gold..)
אבל סיפור מצויין, באמת!

אתה תמשיך גם את המ"ת???

הסיפור ממש טוב ! קראתי עכשיו את פרק 1 ו2 ! תמשיך כך !

ניב- חכה... תכף אתה כבר לא תכיר את העלילה (: ואני אמשיך מחר, אני אשלח לכל השחקנים ה"פ כשזה יקרה
קודאק- תודה רבה (: מקווה שתמשיך לקרוא

החלטתי לפרסם את הפרק קצת מוקדם יותר. מקווה שתיהנו... (:

Chapter IV - Falkner and the Maze
פרק רביעי - פאלקנר והמבוך

"מה אני אלבש?" שאלה קריטסל את גולד. השעה הייתה שש בבוקר, וגולד הביט במבט עייף בשני קולבים שהחזיקה קריסטל. "את הטופ האדום עם הג'קט והחצאית הלבנים, או את הגופיה הכחולה והמכנס השחור עם צעיף?"
"אן, דן, דינו..." אמר גולד, כשלפתע עיניו נעצמו.
"תתעורר!" צעקה קריסטל. "היום הוא יום חשוב! אנחנו הולכים להילחם בקרב מכון, אם שכחת." היא אמרה בקול מעצבן, והלכה להתלבש בחדר השני במרכז הפוקימונים. גולד הביט בה סוגרת את הדלת, וחייך חיוך קטן. הוא נזכר באתמול בלילה, במבט שלה... האם ייתכן שלא רק לו יש רגשות כלפיה? איך אור הירח נצנץ בעינייה...

גולד עמד במרכזו של שדה עם המון פרחים. הוא הביט מסביב, נהנה מאור השמש הבהיר, וראה דמות בעלת שיער תכלכל רצה אליו בחיבוק. הוא רץ לכיוונה, מאושר, כשלפתע היא הוקפה בלהבות שחורות שירק האונדום גולד ומפחיד. קול צחוק רשע נשמע, והוא הביט למעלה; נער עצום בגודלו עם שיער אדום ארוך הניף את ידו באוויר, ותפס את גולד. הוא הביט בקריסטל שהייתה לכודה באש, וצרח, "לאאאאא!"

"לאאאאא!" שאג גולד והתעורר במהירות.
"זה עד כדי כך מכוער?" שאלה קריסטל כשסיימה להתלבש, בנימה נעלבת.
"לא, לא... חלמתי חלום רע." הוא אמר ושפשף את עיניו. "הבגדים בסדר גמור."
"בסדר גמור?!" היא צווחה והחלה להכות בו בכרית. "ותפסיק לישון כבר!"

"מכון העיר ויולט." אמרה קריסטל בקול חלול. היא וגולד, שלבש חולצה של להקת "הכלבים האגדיים" וג'ינס כהה, הביטו במבנה גדול ומוזר; בסיס המבנה היה בצבעים אפור, זהב וסגול בהיר, ועליו ניצב מה שנראה כמו חומת אבנים גסה וגבוהה. הם זיהו גגות אדומים ומחודדים במספר חלקים של המבנה, ועליהם פסלים זהובים של פוקימוני ציפור שונים. "שניכנס?" היא שאלה בחיוך מתוק.
"זה בסדר, את קודם." אמר גולד ודחף את קריסטל לעבר הדלת הכפולה. היא התרגזה, ודחפה אותו לכיוון הדלת בחזרה.
"ביחד!" הוא אמר לאחר מספר דקות של התקוטטות. שניהם ניגשו אל הדלתות, וראו מקוש בצורת ינשוף. הם הקישו, והדלת נפתחה.

סילבר התעורר לפני טוטודייל. הוא הרגיש ריקנות בבטן; הוא לא אכל שעות. הוא נזכר שבתיקו יש חטיף... האם לאכול עכשיו או לשמור אותו לאחר כך? והם להתחלק עם טוטודייל? הוא פתח בשקט את הטיפה, וטוטודייל התעורר מהרעש שהדהד ברחבי המערה. סילבר בלע מחצית מהחטיף במהירות, ואת השאר הכניס לתיק. "זה לא לעכשיו," הוא אמר בגרון יבש. טוטודייל נראה עצוב, כאילו הוא נאבק לא לבכות ולהראות חולשה מול מאמנו... סילבר שלף את שארית החטיף מהתיק ברחמים ונתן לטוטודייל לאכול. "אני מצטער..." אמר סילבר, וליטף את ראשו של טוטודייל.

גולד וקריסטל הלכו במסדרון חשוך, כשלפתע נדלקו אורות. הם עמדו במבואה, ובה מדרגות שיש ארוכות שהובילו למעלה.
"מכאן," אמר קול מנומס. בחור לבוש חליפה הוביל אותם למעלה. "תוכלו לאתגר את מאסטר פאלקנר בקומה העליונה..."
הם עלו במדרגות צרות, והגיעו לגג המבנה; הם עמדו בפתח של מבוך שקירותיו היו עשויות מסלעים כבדים וכהים, חצים בצבעים זוהרים הצגיעו לכל עבר. מעל קירות המבוך התנשא מה שנראה כמו צריח מלבני. "על מנת להגיע למאסטר פאלקנר אתם תצטרכו לעבור את המבוך. הישמרו- במבוך תמצאו מספר פוקימונים שתיאלצו להביס כדי להתקדם. בינתיים אעדכן את מאסטר פאלקנר שאתם מגיעים. בהצלחה," הוא אמר, קד קידה קצרה וירד בחזרה למטה.
"מבוך, מה?" אמר גולד. הוא הביט בחיוך בדרך שהתפצלה לשלושה כיוונים שונים, ויחד עם קריסטל החל להתקדם.

"בוא נשב," אמר סילבר לטוטודייל. שניהם היו עייפים מאוד. הבטרייה של הפנס עמדה להיגמר. הם כמעט התייאשו, והתיישבו עם הגב לקיר המערה.
"דייל..." ניסה טוטודייל לנחם את סילבר, אך זה לא עזר. הנער היה בטוח שזה עונש על כל חטאיו... הוא הרגיש איום ונורא. הפנס הבהב חלושות, ונכבה, אך להפתעתם לא היה חושך מוחלט. אור קטן הפציע מהמשך המהרה. הם קמו במהרה, ורצו לעבר האור שהתחזק מרגע לרגע. אחרי שפנו פנייה חדה, בלמו שניהם במהירות ונעצרו; הם יצאו מהמערה, מסונוורים, ועמדו על קצה מדרון ארוך ותלול, שבתחתיתו ניתן היה לראות עיר. הם פלטו אנחת רווחה. סילבר שכח מיד מכל החרטות, וצחק צחוק מרושע.

"מבוך מטומטם..." רטן גולד. "אפילו פוקימונים לא מצאנו." הוא אמר בזעם קל, והביט בחצים שצוירו על הקירות, מצביעים לכל עבר. הם נתקלו בעוד פרשת דרכים, וקריסטל נראתה עצבנית, אך נשמה נשימה עמוקה.
"אני אומרת שמאלה." היא אמרה, והחלה להתקדם לעבר השביל השמאלי.
"את החלטת קודם!" מחה גולד, "תורי להחליט. אני אומר ימינה."
"תקשיב לי," אמרה קריסטל בזעם עצור. "זה בטוח משמאלנו. אני רואה את הצריח."
"תקשיבי לי," הוא אמר בלגלוג. "זה בטוח שמאלה, אני מרגיש שיש מבוי סתום בכיוון שלך."
"ובכיוון שלך יש ילד סתום," היא אמרה בעוקצנות. גולד הביט בה בזעם.
"אז תלכי לשביל המטומטם שלך, טוב!?" הוא שאג, והלך בעקשנות אל השביל הימני. פגועה ועצבנית, קריסטל המשיכה בדרכה במסלול השמאלי, עד ששניהם כבר לא ראו אחד את השני.

סילבר אחז ברגליו של מרקרוו כשטוטודייל על גבו, ושניהם עפו לכיוון העיר שהייתה למרגלות הצוק. כשנחתו, ראה סילבר שהם הגיעו לעיר ניו-בארק עילית. בחיוך, הוא פסע לכיוון השני, מחפש מקום מעניין להתאמן.

עם שמץ של חרטה מקוננת בליבו, התקדם גולד במסלול הימני, כשלפתע נתקל בפוקימון קטן וחום עם בטן זהובה ונוצות אדומות על ראשו.
"קרב, מה?" הוא אמר בחיוך. "ידעתי שזו הדרך הנכונה... צא, אייפום!"
אייפום יצא מן הפוכדור, והביט בפוקימון המעופף מולו. "אייפום, סטירה כפולה!" אמר גולד, ואייפום זינק לעבר אחד מקירות המבוך, תפס תנופה וטס באוויר לעבר הפוקימון, סוטר לו פעמים בעזרת זנבו. הפוקימון השיב במתקפת כנף, אך אייפום הקטן והזריז התחמק וצחק בלגלוג.
בינתיים, שלף גולד את הפוקדקס שלו, שדיבר:

פידג'אוטו, פוקימון הציפור. הוא טס מעל שטח רחב בחיפוש טרף, מביס אותו באמצעות הטפרים המפותחים שלו

קריסטל בכתה. היא ישבה עם הקיר למבוך, ידיה מכסות את פניה, ושלושת פוקימוניה לצידה. היא שמעה לפתע קול מהמסלול הסמוך, ופוקימון קטן בצבע חום כהה עם מקור ורדרד ומבט עצבני עמד מולה.
"ספיייייירו!" הוא צווח, ושניים נוספים כמוהו הגיעו ונעמדו לצידו. הם טסו באוויר לעבר קריסטל, טדיאורסה, צ'יקוריטה והוטהוט, והחלו לנקר את שלושת הפוקימונים. קריסטל מיהרה לשלוף את הפוקדקס, וזה אמר:

ספירו, פוקימון הציפור הקטנה. הוא מנפנף בכנפיו הקטנים בחריצות על מנת לעוף, ובאמצעות מקורו הוא מחפש טרף בעשב הגבוה.

"טדיאורסה, טופרי מתכת!" צווחה קריסטל, משחררת אגרסיות. "צ'יקוריטה, עלי תער! הוטהוט, בלבול!"
טדיאורסה הכה את הספירו הראשון בעזרת ציפורניו שהכסיפו, צ'יקוריטה נופפה בעלה שעל ראשה ושלפה משם שלושה עלי תער שפצעו את הספירו השני, בעוד עיניו של הוטהוט זהרו באור תכלכל וגרמו לאחר הספירואים להתנגש בחומת המבוך הסמוכה. הוא נראה לפתע מבולבל, והחל לנקר את שני הספירו האחרים. מחויכת, קריסטל המשיכה את הקרב.

לאחר שפידג'ואוטו חוסל, גולד ואייפום התקדמו. לאחר שפנו בעקלתון שמאלה, הם ניצבו מול מבוי סתום.
"אוי לא..." אמר גולד בקול עגום. כועס על עצמו, חזר גולד על עקבותיו יחד עם אייפום לעבר המסלול של קריסטל.

טוטודייל עמד מול פוקימון סלעי וקטן, ג'יודוד, שהניף את אגרופיו בטיפשות. "אקדם מים," אמר סילבר בשעמום, וטוטודייל חיסל את הג'יודוד במכה אחת, מצרף אותו לערימה של פוקימונים מעולפים כגון אוניקס ומאצ'ופ. סילבר פיהק, כשלפתע הגיח פוקימון סגול ועקרבי מן השמיים, ותפס את טוטודייל באחת מצבתותיו; סילבר הביט בו, והבין שזהו גלייגר... בחיוך, הוא הבין שיש לו פה מתחרה רציני. "תנשך אותו!" אמר גולד, וטוטודייל נשך את כנפו של גלייגר, מה שגרם לו להרפות את האחיזה. "תתחמק, ותשתמש באקדח מים!" הוסיף סילבר, וטוטודייל ברח מבין צבתותיו של גלייגר, והשתמש באקדח מים שפגע קשה בגלייגר.
"גליייייייגר!" צווח פוקימון העקרב המעופף והשתמש בעוקץ רעל בעזרת זנבו, פוצע את טוטודייל.
"כוויה!" פקד סילבר, מנסה את המתקפה החדשה של טוטודייל; פוקימון התנין שלח מפיו סילון מים רותחים שפגעו בגלייגר, שלפתע עלה באש, וצנח לעבר הקרקע, נמעך על פניו והתעלף. "פוכדור, צא!" קרא סילבר, ולכד את גלייגר בתוך פוכדור שזרק. הפוכדור התנדנד מספר פעמים, ולבסוף נעצר... "לכדנו גלייגר." אמר סילבר בחיוך מרושע, והשיב גם את טוטודייל אל הפוכדור. הוא הביט במרקרוו שישב על כתפו. "קדימה, מרקרוו. אל המפקדה."
מרקרוו קרקר, פרש כנפיים ואיפשר לסילבר לאחוז ברגליו; הוא עלה השמיימה, והחל לטוס מזרחה.

לאחר שחיסלה את שלושת הספירו בקלות, התקדמה קריסטל קדימה. אולי זאת בכל זאת הדרך הנכונה, היא חשבה לעצמה, כשלפתע שמעה צעדים מאחוריה. זה היה גולד.
"אני מצטער." הוא אמר. היא התעלמה ממנו, והמשיכה קדימה. הוא עקב אחריה. "יש לך את הזכות לכעוס," הוא המשיך, "אני לא הייתי צריך לצעוק עלייך."
קריסטל התעלמה והמשיכה בדרך, פונה ימינה. "בבקשה תעני לי," אמר גולד. "אני מצטער..."
"זה מה שהייתי צריכה לשמוע." היא אמרה בחיוך קטן והסתובבה. היא חיבקה אותו חיבוק גדול, וגולד חיבק אותה בחזרה.
לאחר מספר שניות, הם התנתקו אחד מהשנייה, והביטו זה בזו בעיניים. הם היו קרובים, ומעט נבוכים... הם התקרבו, כשלפתע קריסטל לחשה, "הגענו."
גולד שם לב שהם בפתח של הצריח הגבוה. הוא וקריסטל התרחקו מעט, והוא הרגיש איך הוא מתחיל להאדים. למזלו, גם קריסטל הסמיקה קלות ולא הביטה לו ישירות בעיניים.
הם נכנסו, והחלו לטפס במדרגות הלולייניות אל עבר הקצה.

"הגעתם." אמר קול גברי אך צעיר. הם הביטו בבחור שנראה בשנות העשרים לחייו, שיער כחול כהה על ראשו ובגדים בצבעים כחולים על גופו החסון. עיניו הכהות הביטו בקריסטל, והיא החזירה מבט נבוך. גולד נראה עצבני.
"כן, הגענו." הוא אמר. "קדימה, אנחנו רוצים לנצח כבר." הוא הוסיף.
"אם כך," אמר הבחור בקור רוח, "בואו נתחיל. קרב כפול?" הוא הציע, ושלף זוג פוכדורים. "כל אחד מכם משתמש בפוקימון אחד, מבלי להחליף במהלך הקרב. מוסכם?"
"מוסכם." אמרה קריסטל, "אני בוחרת בהוטהוט." היא אמרה, ופוקימון הינשוף שלכדה אמש התקדם בעוד צ'יקוריטה וטדיאורסה התרחקו והתיישבו על ספסל קטן בפינה יחד עם אייפום, לאחר שגולד שלח את סינדקוויל החוצה מהפוכדור.
"צאו," אמר פאלקנר באותה נימה שלווה שלו, ושלח משני הפוכדורים זוג פוקימונים, אחד גדול ודו-ראשי, והשני זעיר, צבעו ירוק ועל ראשו נוצה אדומה.
גולד וקריסטל שלפו את הפוקדקסים שלהם בפעם השנייה לאותו היום, וכל אחד מהם הקריא מידע על פוקימון אחר:

דודו, פוקימון ציפור התאומים. ככל הנראה, מוחותיהם של שני הראשים שלו מסוגלים לתקשר אחד עם השני באמצעות כוח טלפתי.

נאטו, פוקימון הציפור הקטנה. הוא קוטף מזון מצמחי קקטוס, ובמיומנות נמנע מניצנים וקוצים.

"הכן את הזירה!" קרא פאלקנר בקול מעט רם, כשלפתע האדמה החלה לרעוד קלות; צריח נוסף, זהה לנוכחי, החל לעלות מחור ברצפה בחלק מבודד של המבוך, ולבסוף נעצר. חמישה עמודים גלילייים עלו מן הקרקע בין שני הצריחים, ונעצרו גם כן. פאלקנר ונאטו טיפסו על גבו של דודו, וזה זינק על גבי העמודים, רץ לעבר הצריח ולבסוף נעצר שם.
"וואו..." אמר גולד.
"מדהים," הסכימה קריסטל.
קולו של פאלקנר בקע מן האוויר; "קרב המכון מתחיל!" נאטו והוטהוט פרשו את כנפיהם הקטנות וריחפו בין שני הצריחים בעוד דודו וסינדקוויל זינקו לעבר העמודים ונעמדו, מחכים לפקודות.
"סינדקוויל, גחלת על דודו!" ; "הוטהוט, צעקה!"
פאלקנר חייך חיוך קטן. "דודו, מהלך מראה! נאטו, אני קודם!" הוא קורא; דודו פער את שני מקורותיו, שולח גחלת שפעה בסינדקוויל, בעוד נאטו פער את מקורו ושלח החוצה צעקה איומה שפגעה בהוטהוט וסינדקוויל.
"מה לעזאזל..." אמר גולד בהפתעה. "מה קורה פה?!"
"מהלך מראה ואני קודם אלו מתקפות שמאפשרות לפוקימונים שלי להשתמש במתקפה שהפוקימון שלכם התכוון להשתמש בה," הסביר פאלקנר, "עוד לפני שהפוקימון שלכם מצליח לבצע את המהלך."
"נאטו, צל לילה!" קרא מאמן המכון, וחושך פתאומי הקיף את הוטהוט, גרם לו להביט סביב בבהלה. "דודו, מתקפת מהירות!" ודודו, על פי פקודת מאמנו, רץ במהירות על לעבר סינדקוויל ופגע בו חזיתית.
"קריסטל, צריך לחשוב על משהו לפני שהם יתעלפו," לחש גולד לשותפתו למסע, ופנה לעבר סינדקוויל והוטהוט; "סינדקוויל, גלגל להבות!" הוא קרא בקול שנשבר כאשר דודו פגע בסינדקוויל בגלגל להבות משלו. רעיונות רצו בראשו, לכל אחד סיכוי קלוש יותר להצליח מקודמו...
"הוטהוט, היפנוזה!" קראה קריסטל בחיוך. עיניו של הוטהוט זהרו באור לבן, ונאטו ודודו נרדמו מיד, אך קמו בין רגע.
"יכולת ציפור הבוקר של שניהם מאפשרת להם להישאר ערים במהלך הקרב," הסביר פאלקנר. "נאטו- בלבול, דודו- ניקור!" הוא קרא בחיוך שמח. דודו רץ לעבר סינדקוויל שדילג מעמוד לעמוד בנסיון לברוח, שסוקל על ידי פוקימון ציפור התאומים באמצעות מהירותו. בינתיים, נאטו הוקף באור תכלכל וגרם להוטהוט להתקיף את סינדקוויל גם כן.
"הוטהוט!" קראה קריסטל. "אתה אמור לשתף פעולה עם סינדקוויל, לא לתקוף אותו! רק רגע..." אמרה קריסטל בחיוך והביטה בגולד. "אנחנו אמורים לתקוף ביחד! ככה הפוקימונים של פאלקנר לא יוכלו לחקות את המתקפה... אנחנו נצטרך ליצור מתקפה משולבת! כמו שעשינו בבית של מר פוקימון..."

סילבר עמד בפני הדלת הגדולה, כמעט נכנס פנימה לחדרו של הבוס, כשלפתע שמע מבפנים צרחת כאב שגרמה לליבו להחסיר פעימה. הוא קפא במקומו, מביט בדלת השחורה והגדולה, ושמע מבפנים את אותו הקול שצרח מתחנן לרחמים.
"נגמרו הרחמים!" שאג קולו הקר של הבוס. "צי פוקימוני האש שלך ישוחרר לחופשי! ולך יהיה הרבה זמן לחשוב על אסטרטגיות חדשות לכלב הטיפש שלך בזמן שאתה תבלה בתוך קרחון!"
צרחות הכאב הפכו לבכי שגרם לסילבר להרגיש לא נעים, כאילו הוא נדחף לסערת רגשות שלא הייתה שייכת לו. הוא החמיץ פנים והסתובב, שומע את מילותיו האחרונות של הבוס, "קרן קרח, דיוגונג."
רעש של התגבשות העלים את קריאותיו של הבחור המסכן לעזרה, וסילבר עצם את עיניו, ונעלם במהירות אל המסדרון המוצלל.

"הוטהוט, רוח סופה!" קראה קריסטל. "סינדקוויל, גלגל להבות!" קרא גולד.
הוטהוט נופף בכנפיו, ויצר סביבו לפתע סופה של רוחות עצומות שהסתחררו סביבו; סינדקוויל זינק לתוך הסופה והתכדרר; פרץ של להבות הקיף אותו, ולפתע רוח הסופה הפכה לרוח של להבות.
"תתחמקו!" קרא פאלקנר בבהלה, אך הפוקימונים שלו כבר נלכדו עמוק בתוך סופת האש. "נאטו, בלבול!" הוא ניסה לצעוק, אך רחש הלהבות על רקע רעש הסופה לא איפשר לו לשמוע.
לאט לאט הלהבות נכבו והרוח דעכה, וסינקוויל נחת יחד עם הוטהוט על הצריח לצד קריסטל וגולד, בעוד דודו ונאטו נפלו ארצה אל תוך המבוך. "חזרו..." אמר פאלקנר בחיוך עגום והשיב את שני הפוקימונים לתוך הפוכדורים שלהם. "ברכותיי," הוא אמר.
גולד וקריסטל חייכו חיוך עצום כאשר הוא ניגש אליהם, מנתר בקלילות מעמוד לעמוד, והגיש לכל אחד מהם תג קטן ובוהק בצבע כסף שנראה כמו זוג כנפיים.
"תודה רבה," אמרה קריסטל, והשיבה את הוטהוט לפוכדור שלו.
"היה קרב מצוין," אמר גולד, והחזיר את סינדקוויל בעוד אייפום התיישב על כתפו. "הפוקימונים שלך חזקים מאוד..."
"גם שלכם," החמיא פאלקנר בחזרה, וחייך חיוך שובה לב. קריסטל הביטה בו בחולמנות. "אתם יכולים להשתמש ביציאה החירום, בתחתית הצריח."
"להתראות," אמר גולד, ומשך את קריסטל בזעם קל אל המדרגות הלולייניות, משם אל הצריח ומשם אל פתח סודי שהוביל לקומה הראשונה של המכון. הם יצאו החוצה, מחייכים בנימוס לשומר המכון, וצעדו לעבר מרכז הפוקימונים.

תודה רבה (:

שמע פרק נהדר פשוט!
יש לך תיאור קרבות ממש ממש טוב ומלהיב.. ובאמת פרק מעט לא צפויי... אני מקווה שזה ימשיך להשתחלל ויוצור אצלי יותר סקרנות.
המשך כך!

תודה רבה ניב (: רק למה ציטטת את כל הפרק? Xd

פורסם במקור על ידי Lord Voldemort

תודה רבה ניב (: רק למה ציטטת את כל הפרק? Xd

אםם האמת שאני לא יודע.. אבל לא נורא זרום.. מקסימום אני יערוך ויוריד.

פורסם במקור על ידי NivX10

אםם האמת שאני לא יודע.. אבל לא נורא זרום.. מקסימום אני יערוך ויוריד.

חחחחחח זה בסדר... (:

וואו פרק ממש יפה!
דווקא מתאים לו גליסקור
ואהבתי את זה שבסילבר יש בסך הכול לא קצת רחמנות, כמו על טוטודייל ועל האיש
מחכה לפרק הבא!

סיגל, תודה רבה (:
וקלטת את הכוונה, להראות את הצד הטוב של סילבר מנגד לצד הרע שלו. זה עוד ימשיך להתפתח (:

אם אתם רוצים, אני יכול לתת ספוילר לפרק הבא...
שם הפרק, בכל מקרה, הוא:
Chapter V - Caves, Wells and Ruins / פרק חמישי - מערות, בארות וחורבות

חזרת לכתוב...
קראתי את 3 ו-4, אתה כותב מדהים!