נושא: The Five Nations

פורסם במקור על ידי dj pon-3

http://www.youtube.com/watch?v=di5_sq8o-7y

עמית

ספוילר

"פוקימון אויב...? לאיזה מן חור הגעתי שרורו שלי נחשבת לאויבת...?" הוא נשמע יותר מבולבל ממפוחד.

"תשמע בנדנה" אגיד לו "אתה רוצה כלא צבאי?" אשאל אותו "אני לא חושב" אגיד לו "אז או שתעזור לי או שתיכלא" אגיד בביטחון "הבחירה שלך"

פורסם במקור על ידי DJ Pon-3

http://www.youtube.com/watch?v=DI5_sQ8O-7Y

אנדי

ספוילר

אתה יכול לבקש ממנו להתקיף... אבל אל תחליט שהוא מתקיף. את הפוקימון אני אפעיל לפי הסביבה, המצב והאופי שכתבתי לו.
~~~
אתה קופץ מהסלע ושולף את החרב שלך, גיבל אחריך.. מתחיל לרוץ אחרי זוג הפוקימונים הבורחים בזמן שגיבל מתחילה לטעון את זעם הדרקון שלה. אתה רודף אחריהם עם החרב, זה רק גורם להם לרוץ מהר יותר. אתם מתרחקים מגיבל יותר ויותר, גיבל יורה את זעם הדרקון שלה. היא פוגעת באדמה הרבה לפניכם. מצד שני, אתה מתחיל לאט לאט להתאים את קצב הריצה שלך לשלהם, אתה כבר מספיק קרוב אליהם כדי שתוכל להתקיף בעצמך.

mine turtle
_______________
אני אתחיל לרוץ במהירות תוך כדי הפיכת כיוון הלהב לאחור ואכה בראש של אחד אם הכת של החרב בכל הכוח כדי שלחות יתעלף ומיד אבקש מגיבל לתקוף את השני בנשימת דרקון ולאחר מכן פשוט לנגוח בו בכל הכוח. בתקווה שהקארומקה הראשון מעולף אוציא את הפוכדור ואנסה לתפוס אותו.

ווהוו קיבלתי את כל סאגת אימפל דאוון בוואן פיס, האיאטה 11 ופוקימון 18 D:

עמית

ספוילר

אגיד. אגיד. אגיד. אגיד. אני אגיד. אגיד. אגיד. אגיד. בלעח.
~~~
"אני מצטער, אבל אני לא הולך להקשיב לאיומים שלך. אני בטוח שהמפקד שלך מאוד מאוכזב ממך. עכשיו, אם תסלח לי אני אחפש בעצמי את היציאה מהיער הזה. אם אתה חושב שתוכל לעצור אותי עם ספיל ברמה נמוכה כל כך, תרגיש חופשי לנסות" הוא אומר לאחר שנאנח, עובר על פניך ומתחיל ללכת בדרך ממנו הגעת. הפוקימון הזר מופיע לידו, מתהלך לצידו.

אנדי

ספוילר

אתה מסובב את הלהב שלך, פוגע איתו באחד הפוקימונים הבורחים. אתה פוגע בגבו, הוא נופל על הרצפה, גבו מדמם. אולי זה לא הקצה החד... אבל אתה משתמש בכל הכוח על פוקימון שקטן יותר מהלהב עצמו שגם עוד עשוי ממתכת. הפוקימון השני נעצר במקומו, מסתובב לעברך. גיבל נשארה איפה שהשארת אותה, כבר לא נראת מאיפה שאתה נמצא. גופו של הפוקימון הקטן מתחיל לבעור, הוא רץ לעברך, קופץ ובוגע בבטנך בכל כוחו. אתה ממש כמעט נופל, מנסה לפגוע בו עם החרב במעט דיליי. החולצה שלך מתחילה לבעור, אתה קופץ על האדמה ומתגלגל.
הלהבה נכבת לפני שעורך נשרף. למרות שהחולצה שלך לא ממש שרדה, יש בה חור שרוף. "דה! דה! דה!" צועק הפוקימון, הוא נראה עצבני. גיבל עדיין לא נמצאת איתך, אתה מכין את החרב שלך להתקפה. הפוקימון קופץ לעברך, מוכן לדחוף אותך פעם נוספת כשגופו חם ובוער. אתה מרים את החרב שלך, מחכה שהוא יתקרב יותר כדי לחתוך אותו. אתה לא מספיק, עצם גדול במיוחד קופץ על פוקימון הפרא. ההתנגשות של העצם באדמה גורמת לה לרעוד מעט, אתה מאבד את שיווי המשקל ונופל על ישבנך. לאחר מספר שניות של בהייה בדבר הענקי הזה אתה מזהה שזהו בעצם פוקימון, פוקימון גבוה במיוחד. יש לו רגליים ארוכות ופרוותיות, בצבע אדום. בנוסף יש לו זוג ידיים המזכירות רגלי ציפור. ראשו גם כן מזכיר ציפור יותר מאשר אדם, יש לו שיער ארוך ולבן הנמצא גם על החזה שלו בלאזיקן, זה מה שעולה בראשך כאשר אתה קולט את צורתו המלאה של הפוקימון. פוקימון מסוכן ביותר, נמצא בעיקר במקומות ללא בני אדם בכלל בטבע. פעם ראשונה שאתה רואה פוקימון שכזה, בדרך כלל רק חיילים בדרגות גבוהות במיוחד זוכים לפגוש ולהשתמש בפוקימון שכזה. למרות שלפגוש אותו בטבע לא אומר שיש לך מזל, לא כרגע לפחות. הפוקימון מסתכל עליך, מתקופף לכיוונך ומושיט לך את ידו.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

ווהוו קיבלתי את כל סאגת אימפל דאוון בוואן פיס, האיאטה 11 ופוקימון 18 d:

עמית

ספוילר

אגיד. אגיד. אגיד. אגיד. אני אגיד. אגיד. אגיד. אגיד. בלעח.
~~~
"אני מצטער, אבל אני לא הולך להקשיב לאיומים שלך. אני בטוח שהמפקד שלך מאוד מאוכזב ממך. עכשיו, אם תסלח לי אני אחפש בעצמי את היציאה מהיער הזה. אם אתה חושב שתוכל לעצור אותי עם ספיל ברמה נמוכה כל כך, תרגיש חופשי לנסות" הוא אומר לאחר שנאנח, עובר על פניך ומתחיל ללכת בדרך ממנו הגעת. הפוקימון הזר מופיע לידו, מתהלך לצידו.

'פריק' אחשוב שארה אותו הולך "תגיד" אגיד לו ואעצור אותו לפני שיעלם "תוכל לבקש מהפוקימון הזה לעזור לי לאתר משהו?" אשאל ואביט בפוקימון המוזר שלו 'או מה שזה לא יהיה' אחשוב ואצחק בשקט "יש פוקימון שמתיל טרור על התושבים" אסביר לו "אני צריך לעצור אותה לפני שמישהו יפגע" אגיד לו ואדבר בטון רציני "זה ציפור אופל" אגיד לו "אני לא יודע איך היא נראה אבל היא אמורה להיות מפחידה" אגיד ואחכה לתשובתו

פורסם במקור על ידי dj pon-3

ווהוו קיבלתי את כל סאגת אימפל דאוון בוואן פיס, האיאטה 11 ופוקימון 18 d:

אנדי

ספוילר

אתה מסובב את הלהב שלך, פוגע איתו באחד הפוקימונים הבורחים. אתה פוגע בגבו, הוא נופל על הרצפה, גבו מדמם. אולי זה לא הקצה החד... אבל אתה משתמש בכל הכוח על פוקימון שקטן יותר מהלהב עצמו שגם עוד עשוי ממתכת. הפוקימון השני נעצר במקומו, מסתובב לעברך. גיבל נשארה איפה שהשארת אותה, כבר לא נראת מאיפה שאתה נמצא. גופו של הפוקימון הקטן מתחיל לבעור, הוא רץ לעברך, קופץ ובוגע בבטנך בכל כוחו. אתה ממש כמעט נופל, מנסה לפגוע בו עם החרב במעט דיליי. החולצה שלך מתחילה לבעור, אתה קופץ על האדמה ומתגלגל.
הלהבה נכבת לפני שעורך נשרף. למרות שהחולצה שלך לא ממש שרדה, יש בה חור שרוף. "דה! דה! דה!" צועק הפוקימון, הוא נראה עצבני. גיבל עדיין לא נמצאת איתך, אתה מכין את החרב שלך להתקפה. הפוקימון קופץ לעברך, מוכן לדחוף אותך פעם נוספת כשגופו חם ובוער. אתה מרים את החרב שלך, מחכה שהוא יתקרב יותר כדי לחתוך אותו. אתה לא מספיק, עצם גדול במיוחד קופץ על פוקימון הפרא. ההתנגשות של העצם באדמה גורמת לה לרעוד מעט, אתה מאבד את שיווי המשקל ונופל על ישבנך. לאחר מספר שניות של בהייה בדבר הענקי הזה אתה מזהה שזהו בעצם פוקימון, פוקימון גבוה במיוחד. יש לו רגליים ארוכות ופרוותיות, בצבע אדום. בנוסף יש לו זוג ידיים המזכירות רגלי ציפור. ראשו גם כן מזכיר ציפור יותר מאשר אדם, יש לו שיער ארוך ולבן הנמצא גם על החזה שלו בלאזיקן, זה מה שעולה בראשך כאשר אתה קולט את צורתו המלאה של הפוקימון. פוקימון מסוכן ביותר, נמצא בעיקר במקומות ללא בני אדם בכלל בטבע. פעם ראשונה שאתה רואה פוקימון שכזה, בדרך כלל רק חיילים בדרגות גבוהות במיוחד זוכים לפגוש ולהשתמש בפוקימון שכזה. למרות שלפגוש אותו בטבע לא אומר שיש לך מזל, לא כרגע לפחות. הפוקימון מסתכל עליך, מתקופף לכיוונך ומושיט לך את ידו.

באמת שאני לא מבין את העניין של הביקורת. זה ממש לא נחוץ ובלייזיקן מושיט את היד שלו, אני אמור לחשוש ממנו אחרי שהציל אותי?
____________________
'וואו בלייזיקן' אחשוב בצורה מעורפלת בזמן שיושיט לי את ידו. "תודה רבה לך! בלעדייך כבר הייתי נצלה" אומר לו בצחוק מעורב בחששה ואושיט את ידי בחזרה כדי שיעזור לי לקום ואנסה לא לגרום לו להיות עצבני עלי גם כן. 'לא להאמין שאני רואה פוקימון כזה עוד ביום הראשון שלי בתור חייל מהשורה, זה כנראה סימן טוב לאור העובדה שכמעט נשרפתי למוות בגלל הדארומקה המפגר הזה' אחשוב בראש ואתחיל לחשוב על מה לעשות הלאה (מכאן תקעת אותי...)

לא יודעת למה אתם רגילים, אבל בדרך כלל במשחקי תפקידים אצלי אני עושה ביקורת כל שבועD: אתמול עבר שבוע מאז שהתחלתי את המ"ת, והחלטתי שעכשיו אעשה את הביקורת הראשונה. אבל קודם אסביר מה זה><" ביקורת זה בעצם אני מבקרת את התגובות שלכם. זה יכול להיות הערות שלי אליכם ודברים שאני רוצה שתשפרו ויכול להיות שפשוט אציין את הדברים שאהבתי בתגובות שלכם. הרעיון בביקורת זה לגרום לכם לרצות להשתפר, ולכן על כל דרגה שתעברו תקבלו פרס בהתאם לדרגה ולהתקדמות שלכם במשחק. אם אתם בדרגה הכי גבוהה תקבלו פרס על זה שלא תרדו ממנה.
כמובן שעל הפעם הראשונה לא תקבלו פרסים, אבל אני מצפה מכם להצליח לזכות בפרסים יפים ומגניבים בהמשך המשחקD: (הפרסים יכולים להיות כסף, פוקימון, התקפה לפוקימון, פוכדור, חפצים מיוחדים ועוד דברים שאקריץ בהמשך).
אלו הדרגות:
I are a Dinosaur- צריך להסביר? אתם הכי טובים~ כיף לי להגיב לכם. אין לי הערות. הכל מושלם וזה. זה אומר שאתם באמת מיוחדים. מי שמקבל את זה שישמח! וכמובן שלא יעז לרדת דרגה! כדי להיות דינוזאור צריך להגיב לפחות פעם אחת בשבוע, שלא יהיו לי בכלל הערות אליכם ולא עשיתם שטויות במהלך ההתקדמות שלכם.
I are a Diatryma- בשלבים לשלמות. מתקדמים ממש יפה וטוב, כיף לי להגיב לכם ואפשר לראות רק ורק שיפורים. ממש כמעט מגניבים כמו דינוזאוריםD:
I am a human and I know grammer- מתחילים, עדיין כותבים את שמכם ללא שגיאות גרמר. לא טוב כל כך. אבל מספיק טוב כדי להיחשב לשחקן שמנסה להשקיע ולהשתפר. מי שמקבל את הדרגה הזאת בתחילת דרכו להפיכה לשחקן מושלם<: תמשיכו להשתפר ותעלו אך ורק למעלה!
Blaaccchhh- זאת אפילו לא מילה! שחקן שצריך להתחיל להשקיע אחרת ימאס לי ממנו. ואתם לא רוצים שזה יקרה. מי שמקבל את הדרגה הזאת עלול לקבל גם דגל אדום. מה שיגרום למוות של הדמות שלכם במשחק אם לא תתחילו להקשיב לעצות שלי.
NADA- זה אחרי שנמאס לי מכם. או שאתם עפים על המקום או שהדמות שלכם קיבלה דגל אדוםU.U בכל מקרה, אתם אפילו לא חיה!

ועכשיו לביקורת~~~ טאטאם טאטאם טאטאם~
עמית- אני נהנהת להגיב לך. אתה מתקדם יפה ואפילו הצלחת לפגוש NPC מעניינת לפני שתכננתי להפגיש אותך איתה~ (הנער השומר, לא רוביXD). אני גם אוהבת את המצפון שאתה מכין לדמות שלך, תפתח את זה והדמות שלך תוכל לדאוג להרבה פוקימונים, תוכל אפילו לעשות לך שישייה משלךD: לדאוג ולהבין פוקימונים זה גם חשוב מאוד. אבל עדיין אל תשכח להגן על עצמך, כא? בכל מקרה, הדברים שכן הפריעו לי זה שלפעמים הניסוח בתגובות שלך קצת מעצבן. נגיד כל הזמן אתה כותב "אגיד. אגיד. אגיד. אגיד. אגיד" תנסה לגוון קצת, לשלב תאורים או משהו. אתה צריך גם לתאר ממש מה אתה עושה בכל תגובה, אני לא יכולה לנחש הכל(אם למשל אתה עוצר אותו, איך אתה עוצר?) בתגובה הזאת פשוט אתעלם ממה שלא ברור לי... בנוסף אתה גם מנסה לאיים על רובי אבל בעצם לא עושה כלום לא עם הפוקימון שלך ולא עם הסכין שלך, אל תצפה שהוא יפחד ממך בצורה הזאת. עכשיו גם פתאום אתה מבקש ממנו יפה משהו ובעצם נותן לו אפשרות ללכת גם אם הוא לא יהיה מוכן לעשות את בקשתך למרות שמספר תגובות לפני זה רק איימת עליו שאם הוא יעשה ככה וככה תצטרך לקחת אותו לכלא או להרוג אותו. למרות שאף פעם לא ממש אמרת להרוג אותו, רק חשבת על זהXD אתה צריך לשים לב למה שאתה משדר לNPC~ חוץ מזה, אתה בסדר גמור. תמשיך כך, תתיחס למה שאמרתי ואני בטוחה שתהפוך לדינוזאור למופתD:

אנדי- אתה קצת מעצבן. למרות שהניסוחים שלך מובנים וברורים אתה עדיין מפעיל את הדמות שלך בצורה מאוד טיפשית. לפני שאני מסבירה על זה אני גם רוצה לציין שתשים לב שאתה באמת לא מפעיל את הסביבה וה-NPC. אתה יכול לבקש מאחרים לעשות דברים אבל אתה לא יכול לכתוב שהם עושים דברים- אני מחליטה לפי האופי שהכנתי להם, המצב והסביבה. בכל מקרה, בחזרה לטיפשות. הדבר הראשון שממש עצבן אותי זה הקרב שלך נגד האבן. למה? זה כל מה שיש לי לשאול. הדבר הבא השטותי שעשית זה הקרב נגד מאגנמייט. זה פוקימון בר, באמצע קרב עם הגיבל שלך. למה אתה אומר לה להפסיק באמצע ופשוט הולך כיאלו כלום? אם זאת הייתה חית בר גם היית עושה את זה? זה בדיוק כמו חית בר רק עם כוח על טבעי שיכול להרוג אותך במכה... קיוויתי שתלמד את הלקח אחרי שהוא חשמל אותך, אבל לא. המשכת לריב עם שני פוקימוני אש בלי גיבל. אמרת לה להתקיף מהמקום ורצת אחרי הפוקימונים בעצמך... הם אולי קטנים, אבל הם יכולים לשרוף אותך למוות. קיוויתי שתלמד את זה אחרי שהפוקימון כמעט שרף אותך, אבל לא. אתה עכשיו ניגש אל הפוקימון הגדול והמסוכן, שציינתי בתגובה שהוא מסוכן מאוד במיוחד כדי להזהיר אותך ואתה מדבר איתו כאילו הוא סתם עוד בנאדם, ממשיך במעשיך. נשכח לרגע שזה פשוט ניסיון התאבדות גם נראה ששכחת מאופי שלך. כתבת שאתה חשדן. למה אתה סומך על מפלצת שצצה משום מקום ומחצה פוקימון במכה? אם כבר זה, למה אתה כל כך סומך על גיבל? זה לא שהיא הוכיחה את עצמה יותר מדי בעזרה שלה. היא לא בדיוק מקשיבה לכל פקודה ופקודה שלך והיא לפעמים מחליטה דברים על דעת עצמה. מה גרם לך לבטוח בה כל כך שאתה מבקש ממנה להתקיף גם כשהיא לא לצדך? בבקשה תתאים את הדמות לאופי ותוציא אותה מלהלהלנד. אם היא לא תהיה מציאותית היא פשוט תהרג... בתהרג אני לא מתכוונת שאני אבוא ואהרוג אותה כי אתה מעצבן, אני מתכוונת שפשוט אגיע למצב שלא תהיה לי ברירה אלה להרוג אותה. בבקשה שים לב. תתיחס לכל מה שכתבתי כאן ואני מאמינה שתוכל להגיע בשבוע הבא לדיאטרימה או אפילו דינוזאורD:
עכשיו שכתבתי את כל זה הגעתי למסקנה שאני לא יכולה להגיב><" תצטרך להגיב מחדש את התגובה, בהתאם לאופי.

עמית

ספוילר

"תטפל בזה אתה, חייל. אני לא רוצה להסתכן בעוד האשמות על דברים טיפשיים" הוא עונה לך תוך כדי שהוא ממשיך להתקדם, אפילו לא מסתכל עליך.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

עמית

ספוילר

"תטפל בזה אתה, חייל. אני לא רוצה להסתכן בעוד האשמות על דברים טיפשיים" הוא עונה לך תוך כדי שהוא ממשיך להתקדם, אפילו לא מסתכל עליך.

"אין לך חוש הומר?" אשאל אותו ואלך לכיוונו כדי שלא יברח לי "זה היה סתם בצחוק פשות אני ממש לחוץ" אתבדה ואביט ברצפה מבושה "אני במשימה הראשונה שלי ולא הולך לי הכי טוב" אסביר "לא רק שאני לא מוצא את הציפור המזורגגת הזו אני גם כמעת הרגתי פוקימון חסר ישע" אגיד בצער אך לא אתן לדמעות לנזול "אל תדאג לקחתי את הפוקימון הפצוע למפקדה" אגיד לו ואביט בפיל "אבל אם לא הייתי בכלל עובר שם אז הוא לא היה נפצע בכלל" אמלמל "תוכל בבקשה לעזור לי? אני רק חייל מסכן שהשניה הגיע לפה וכבר צריך לעצור מפלצת!" אגיד מעוצבן "משימה מפגרת" אגיד ואתישב על האדמה

עמית

ספוילר

אתה מתחיל לעקוב אחריו, ספיל מתקדם אחריך באיטיות. לאחר שאתה מסיים את נאומך עם הבקשה לעזרה הוא נעצר, נאנח ועונה לך:"בסדר. אעזור לך למצוא את הציפור הזאת. אבל בתמורה תראה לי את הדרך יציאה מהיער הזה... ועל הדרך אשמח גם לשמוע איפה אני בדיוק..."
העצירה שלו מאפשרת לספיל להתקדם בחזרה אליך, הוא זוחל לאט. כל סנטימטר התקדמות שלו שווה לחמישה צעדים שלך ושל הנער המסתורי. הוא מאוד רחוק ממך, אם פוקימון היה מתקיף אותך עכשיו הוא לא היה מספיק לבוא ולעזור לך.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

עמית

ספוילר

אתה מתחיל לעקוב אחריו, ספיל מתקדם אחריך באיטיות. לאחר שאתה מסיים את נאומך עם הבקשה לעזרה הוא נעצר, נאנח ועונה לך:"בסדר. אעזור לך למצוא את הציפור הזאת. אבל בתמורה תראה לי את הדרך יציאה מהיער הזה... ועל הדרך אשמח גם לשמוע איפה אני בדיוק..."
העצירה שלו מאפשרת לספיל להתקדם בחזרה אליך, הוא זוחל לאט. כל סנטימטר התקדמות שלו שווה לחמישה צעדים שלך ושל הנער המסתורי. הוא מאוד רחוק ממך, אם פוקימון היה מתקיף אותך עכשיו הוא לא היה מספיק לבוא ולעזור לך.

"קודם בוא נהיה ליד פיל" אגיד לו ואלך לפיל "אל תדאג לא ברחתי לך" אגיד לספיל שלי "אתה נמצא במחוז סינו" אסביר לו "בקצרה המחוז הוא פארק מים אחד גדול!" אגיד בשמחה "אבל בלילה כדאי לך להסתגר כי יש כמה פוקימונים לא נעימים" אגיד עצוב מאט ואבעת באבנים "איך בכלל הגעת לכאן אם אתה לא יודע איפה אתה?" אשאל בחשד

איתי- טופס נחמדd: אבל יש כמה בעיות קטנות. רק לפני שאציין אותם כדאי שתדע שאתה לא היחידי שמנסה להירשם להואןo: עוד אחד גם מעוניין. אז אם הוא גם ישלח לי אבחר את הטופס שאני מוצא חן בעיניי. אם לא, אקבל אותך ישרd: ועכשיו להערות: נתחיל מהתמונה. חוץ מזה שלא אהבתי אותה היא בכלל לא נראת מתאימה לתקופה... תנסה למצוא משהו שיתאים. לתקופה ולהואן.
הבעיה השנייה היא ברקע. אם אתה בהואן, לא אמור להיות יער. תחשוב, זה מחוז עם מלאאאאא פוקימוני אש, נראה לך שבאמת יער ישרוד במחוז הזה?xd אתה יכול לשים את הדמות שלך על הר או מדבר במקום. בהואן אמור להיות איפשהו מדבר... אני זוכרת כי היה אפשר לעשות בו קיצור דרך במשחקיםxd בכל מקרה, חוץ מזה אני גם רוצה שתכתוב איפה בדיוק הדמות שלך נולדה ואיפה המשפחה שלה גרה. אתה הולך לפרנס אותם ולגור באותו המחוז איתם. במהלך המשחק כן תצטרך לפגוש אותם. חוץ מזה הכל נראה לי בסדר. כל מה שנשאר לי לעשות זה לבקש ממך לערוך בהתאם ולהמליץ לך לבחור פוקימון אחר כי גיבל הכי פחות מגניבהu.u

עמית

ספוילר

אתה ניגש אל פיל, הנער לא זז ממקומו. אתה נאלץ להרים את פיל ולחזור אל רובי, דבר שהיית יכול לעשות פשוט מההתחלה@~@ גאד. ככה לא היית צריך להיות איטי כל כך. ובחזרה לתגובה, אתה מסביר לנער על מיקומו. "לעזאזל..." הוא ממלמל ומניח את ידו הימנית על מצחו:"הגעתי עד לסינו... איפה בסינו אני בדיוק? ביער אטרנה אולי?" הוא שואל, מתעלם מהשאלה שלך.

פורסם במקור על ידי dj pon-3

עמית

ספוילר

אתה ניגש אל פיל, הנער לא זז ממקומו. אתה נאלץ להרים את פיל ולחזור אל רובי, דבר שהיית יכול לעשות פשוט מההתחלה@~@ גאד. ככה לא היית צריך להיות איטי כל כך. ובחזרה לתגובה, אתה מסביר לנער על מיקומו. "לעזאזל..." הוא ממלמל ומניח את ידו הימנית על מצחו:"הגעתי עד לסינו... איפה בסינו אני בדיוק? ביער אטרנה אולי?" הוא שואל, מתעלם מהשאלה שלך.

את לא תגידי לי גאד.
---------------------------

"כן..." אגיד מבולבל "איך הוא לא יודע איפה הוא?" אמלמל לעצמי בשקט "איך הוא הגיע לפה?" אשאל בלחש "טוב" אגיד 'מוזר אחד' אחשוב לעצמי "אתה יכול לעזור לי כבר? מפקד בטח כבר כועס" אגיד לו נחוש לערוף את הראש לציפור

שם בו תרצו שאקרא לכם בתגובות: מונסטר
שם הדמות: מונסטר קירליו
מין הדמות:זכר
גיל הדמות: 18
תמונה:

אופי: ילד שהוא מאוד ביישן שלא מוכן לדבר כמעט עם אף אחד בגלל טראומה מהילדות שלו. יחד עם זאת יש לו נחישות, כוח רצון רב שהוא רכש מהדוג'ו וגם את רמת שכל גבוה יש לו שרכב מהמאסטר שלו באומניות לחימה. התכונה החשובה ביותר שנמצאת לו שהוא שוחר שלום אמיתי, רוצה שהיה שלום בעולם.

רקע: ג'ורג' ואליה היו נער ונערה ל2 משפחות שבאו מהמעמד הבינוני ,מורידיאן, שניהם למדו באותו בית ספר, שכבה אך בכיתות אחרות ולכן לא הכירו זה את זה. עד שיום כשהם היו בגיל 16, הבית הספר הביא להם משימה שהייתה לבקר ביער ורידיאן מתי שירצו להם. כמעט כל תלמידי הבית הספר בחרו להיכנס ליער ביום אך ג'ורג' ואליה בחרו להיכנס בלילה ליער באותה שעה(9בערב) ושם פגשו לראשונה זה את זה. הם לא הספיקו להגיד מילה לשני ונשמעו קולות מוזרים מהיער " פיי, גיייי". אליה שקשקה מפחד וחבקה חזק את ג'ורג' שיגן עליה. הם שמעו שהקולות לא מפסיקים ולכן הם לא נכנסו ליער וחזרו לבתיהם. ביום למחרת הם נפגשו והחליטו לצאת לדייט עם השני. כעבור כמה דייטים הם הבינו שהם מתאימים אחד לשני. כעבור שנתיים שסיימו את לימודיהם הם התחתנו בעיר ורדיאן.
לאחר חתונתם הם החליטו להביא ילדיהם אבל אליה לא יכלה להביא ילדים לעולם עקב בעיית פוריות קלה שהייתה לה. הם ניסו שוב ושוב להביא ילד לעולם, אך לא הצליחו להביא ילד לעולם רק לאחר 10 שנה מחתונתם הם הצליחו להביא ילד לעולם וקראו לו " האפי"' כי כאשר הוא נולד להם,הוא נתן להם שמחת חיים שמלאה את חייהם וגרמה להם לרצות להוליד עוד ילד. ואכן כעבור שנה וחצי נולד להם עוד ילד וקראו לו "מונסטר". (אני רוצה לקרוא לשחקן שלי ככה, אז אין שום סיבה אחרת לקרוא לו ככה).

עברה לה שנה מאז שמונסטר נולד והוא כבר למד ללכת כמו ילד גדול. אביו החליט להוציא אותו מהבית וללכת איתו ברחובות העיר ורידיאן כדאי שיתרגל הליכה בעיר. שניהם יצאו מדלת ביתם כשידיו של מונסטר אוחזת ביד אביו ותוך כדי הם שרים שירי ילדים להעביר את הזמן בעיר . איזה חצי שעה עברה והם עדין שרים שירי ילדים כשהם מטיילים בעיר, אך מונסטר לא שם לב שתוך כדאי שהוא שר שירי ילדים הוא נפרד מאביו וכך גם ג'ורג' לא שם לב. מונסטר אשר ממש לא רגיל לעיר הגדולה, החל לפחד ולבכות. עוברי אורח עוברים לידו ופשוט נהיים אדישים. כשהוא מבין שאף אחד לא יעזור לו הוא מתחיל ללכת לכיון שנראה לו שהבית נמצא בו,אבל הוא ילד קטן אז לא מגיע לביתו אלה לסמטה חשוכה ששם הוא פוגש איש עם חלוק שחור ומפחיד. הבחור מביט אל מונסטר והוא מתחיל לפחד ולבכות מהאיש המפחיד. האיש המפחיד נרתע מן הבכי של מונסטר ובורח מן המקום. כעבור דקות קלות אביו מוצא אותו בסמטה בוכה ומפוחד. הוא מרגיע אותו ומחזיר אותו הביתה.
למחרת אביו רוצה לצאת איתו לטיול שוב אך הוא מתנגד. אביו מנסה שוב לצאת לטיול אך הוא מתנגד פעם נוספת. כך יום יום מונסטר לא מוכן לצאת אל העיר עקב הטראומה שהוא עבר והביישנות מתחילה לגבור עליו וכך הוא נהפך לביישן מאוד ומסתגר בחדרו.

כשמונסטר הגיע לגיל 6 , הוריו החליטו לרשום אותו לדוג'ו אומניות לחימה שהיה בעיר על מנת שדרך למידת האומניות הלחימה הוא יהפוך לפחות ביישן. בהתחלה הוא התבייש ללכת לדוג'ו עקב כך שהיו שם מלא תלמידים והוא פחד ממלא אנשים, לכן המאסטר של הדוג'ו החליט שהוא בעצמו ילמד את מונסטר אומניות לחימה. כעבור שנה של למידת אומניות לחימה, מונסטר כבר התבייש פחות והתרגל אל שאר תלמידי הדוג'ו וכך הוא החל להתאמן יחד אייתם. כעבור פרק זמן קצר מאוד מונסטר הצליח להביס את כל תלמידי הדוג'ו ונהפך ללוחם החזק בדוג'ו אחרי המאסטר, דרך הניצחון המרשים הזה מונסטר השיג אומץ , נחישות וכוח רון רב עקב הניצחונות הרבים שלו.

המאסטר שגם נקרא "שאנקס" כשראה שאין לו מה ללמד את מונסטר יותר, החליט לתת לו להמשיך להתאמן בדוג'ו, ובמקביל החל ללמד אותו על נפלאות העולם, ספר לו סיפורים נפלאים על הפוקימונים החיים סביבו, סיפורים על הארצות אחרות שקרובי משפחה רחוקים של המאסטר הגרים שם סיפרו לו, כמובן על המלחמה בין המחוזות. מונסטר ממש נהנה ללמוד ולהקשיב לסיפורים ולמה שאנקס לימד אותו וכך הוא השכיל ולמד על העולם. הוא קיווה שיום אחד יצליח לבקר בשאר המחוזות , לטייל בהם בחופשיות ואף לפגוש את האנשים והפוקימונים החיים בהם. לכן הוא החליט להצטרף לצבא קאנטו בשביל לקוות שהוא יצליח בשירות שלו להיות במחוזות האחרים ששרויים במלחמה.

מחוז: קאנטו
התחלתי: נתפשר על טירוג שלך !
תוספות: מקווה שאני אצליח להירשם למשחק שלך לידי.
ממש אהבתי תטיזרר שלך, הוא לקוח מהמאנגה נכון?

איתי- אמם... זה בסדר, רק לא התיחסת לכל ההערות שלי. תכתוב איפה נולדת ואיפה כרגע הדמות שלך והמשפחה שלה גרים. וגם כמובן את התמונה, צריך לערוך. חוץ מזה אתה בסדר, תערוך ואכתוב לך התחלה.

מונסטר- אמם.... טוב, האמת יש לי הרבה מאוד דברים שהפריעו לי... אני אכתוב לך עליהם לפי הסדר: קודם כל, השם. מונטסר...? זה קצת מרושע לקרוא לבנאדם מונסטר... גם לא הסברת ברקע למה קראו לו ככה. לפחות אם הייתה לך סיבה טובה...
הדבר השני זה מה שהכי הכי הפריע לי- אמם... למה שמת לי גיי ערום?@~@ זאת הטרלה? כי אם כן, זה לא ממש מצחיק. תביא תמונה נורמאליתXD
עכשיו האופי- זה לא אופי. זה חלק מהרקע. באופי אני רוצה להבין את תכונות האופי שלו. לא דברים שהוא עשה בחיים שלו. לא אכפת לי שתתיחס לרקע כשאתה כותב את האופי שלך, תכתוב דוגמאות ממנו או וואטבר אבל תכתוב באמת אופי אמיתי.
והדבר הכי גדול- הרקע. קודם כל, לא ממש הבנתי אותוXD הניסוחים שלך מאוד לא ברורים... היו משפטים שניחשתי מה הפירוש שלהםXD גם באופי זה כך, אגב. ובקשר לרקע עצמו: אחד ביפנית זה איצ'י, וגם למה לקרוא ככה לילד? זה לא מרושע? אני מבינה שהוא ראשון... אבל עדיין, למה? דווקא בגלל שהוא ראשון מגיע לו שם אמיתי, לא? אותו הדבר בנוגע למונסטר, למה? לא הסברת בכלל למה, אפילו לא ניסית.
בפסקה השנייה כתבת שהוא מתבייש כל הזמן, אבל למה הוא מתבייש? מה גרם לו להרגיש ככה? זה מרגיש לי מאוד מחורר. קשה לי להאמין שהוא פשוט קם בבוקר מבוייש ואפילו לא היה מוכן להתקרב לציפור. שאגב, גם בקשר לזה יש לי דברים להעיר. פוקימונים זה לא פיות קטנות שמפזרות נצנצים בכל מקום- זאת מפלצת פרא מסוכנת מאוד. בהתחלה כתבת ששני ההורים הולכים אל תוך היער לחפש אוכל, זה מאוד מסוכן. הם יכולים להאכל או סתם לההרג. זה שכתבתי ברקע שהפוקימונים פחות מסוכנים זה כי אנשים יכולים להגן על עצמם עם פוקימונים. אבל כשזוג נערים פשוטים ללא הגנה יוצאים לבדם אל מחוץ לעיר בדרך כלל זה אומר שהם לא יחזרו. היגיון פשוט. בנוסף, בקשר לפידג'ים, אני מבינה שפידיג'י רחוב קטן לא חייב להיות מפלצת פרא. אבל עדין, זה אומר להרגיל ילדים קטנים לפוקימוני פרא מה שעלול לפגוע בהם בעתיד. תחשוב אם אתה מעוניין בדבר כזה.
בפסקה השלישית דווקא אהבתי את הרעיון שהדמות שלך רוצה לטייל בעולם ולחקור. והאמת אין לי מה להעיר, ממה שהבנתי בפסקה זה נראה לי בסדר גמורD: סיבה מעניינת להיות בצבא, מקורית כזאת.
ודבר אחרון חביב- הטיזר אני המצאתי>.> רק את הדמויות לקחתי מהמנגה אבל הם עם שינויים קטנים.
מקווה שיהיה לך כוח לערוך ולסדר את הטופס לפי מה שרשמתי. ניסיתי לא להישמע מעצבנת, מקווה שהצליח.

עמית

ספוילר

אם זה מפריע לך לא אגידO: עד שאשכח :מוחע:
~~~
"בסדר. בסדר. אעזור לך. אבל אנחנו חייבים למהר, אני צריך למצוא את הפוקימונים והחברה שלי..." הוא מודיע וניגש אל הפוקימון המוזר שלו:"רורו, תחזרי" הוא אומר לפוקימון ומחזיר אותו אל תוך פוכדור צבעוני במיוחד. הוא לא מסובב את המפתח לפני הפתיחה, בעצם- אין לו מפתח! הפוכדור נפתח לבד ונסגר לבד. מחזיר את הפוקימון לתוכו במהירות. צבעו של הפוכדור גם לא אפור. הוא אדום ולבן. החלק העליון אדום והחלק התחתון לבן. הוא מכניס את הפוכדור לתיקו ומוציא במקומו פוכדור זהה אותו הוא פותח בלי שום בעיות. הפעם הפוקימון שיצא מתוך הפוכדור מוכר, זאב גדול, אפור ויפה זהו מיגטינה(או איך שלא מאייתים את השם של הפוקימון הזה). אתה יכול לראות שפרוותו מסורקת ומסודרת בצורה מדהימה, אף פעם לא ראית פוקימון מושקע כל כך. אפשר לראות שהמאמן הזה מטפל טוב מאוד בפוקימון שלו. "נהנה, אנחנו מחפשים אחר ציפור אופל. אני לא יודע בדיוק איזו, אבל האפשרויות שלנו לא גדולות. זה יכול להיות מוקרוו או הונצ'קרוו. זה פוקימון שמתקיף בני אדם, אז חפשי במקומות עם ריחות של בני אדם" הוא מורה לפוקימון הזאב היפהפה. כתגובה הפוקימון מהנהן ומתחיל לרחרח את האדמה, מתקדם באיטיות בהמשך הכיוון בו התקדמת אל תוך היער. אתה, עדיין אוחז בפיל, והנער עוקבים אחריו:"נהנה שלי טובה במציאת דברים. היא תמצא לך את הפוקימון בלי בעיה!" הנער מתחיל להשוויץ בפוקימון שלו תוך כדי הליכה.

סנפאי

ספוילר

העגלה נעצרת בעיר פורטריי סוף כל סוף לאחר שבוע של נסיעה בה. עכשיו כבר אחר הצהריים, סיימת את הארוחה האחרונה שלך בעגלה כבר מזמן ואתה קופץ ממנה בשמחה יחד עם עוד נער שנסע איתך, קליק. נער זה חי איתך שבוע, אבל הוא לא דיבר איתך אפילו פעם אחת- עדיין לא יצא לך להכיר אותו כמו שצריך, אפילו את שמו אינך יודע עדיין. אתם נפרדים בנימוס מהנהג הנחמד ומהפוקימון הגדול והאדום המזכיר בצורתו פרה אשר קשור אל העגלה הקטנה עליה חיית במשך השבוע האחרון ואתם ממשיכים אל תוך העיר הקטנה והקרירה. עיר פורטריי ממוקמת גבוה יחסית לערים אחרים והיא רחוקה מהרי געש. זאת הסיבה למה עיר זו נחשבת לבין הערים הקרירות ביותר בכל הואן. אתה והנער עוברים על פני האנשים הפשוטים והבתים האפורים והקטנים אל כיוון בנין גדול ולבן- מפקדת שומרי העם של העיר פורטריי. אתם הולכים בשקט, בלי לדבר אחד עם שני. כל אחד שקוע במחשבותיו- איך יהיה היום הראשון שלכם כחיילים רשמיים.
אתה נכנס אל תוך המבנה, הנער יחד איתך. אתה לא יכול שלא להתרגש מהמעשה- פעם ראשונה שלך כחייל אמיתי בתוך מפקדה אמיתית. המקום מבפנים נראה לא פחות מכובד מהמראה החיצוני שלו, קירות לבנים ויפים והרבה ציורי פוקימונים תלויים בצורה ישרה עליהם. על אחד הקירות הרחוקים יותר אתה יכול לראות גם את מפת הואן. שכשחקן אתה יכול גם לראות אותה בתגובה הראשונה.
"איך אפשר לעזור לכם?" אישה היושבת מול דלפק הצמוד לכניסה פונה אליכם. היא לובשת את המדים של חייל הואן. אתה מוציא מכיסך את תג חייל הואן החדש שלך יחד עם המכתב שקיבלת מהמפקד לשעבר שלך מהאימונים, הנער עושה כמוך שנייה לאחר מכן. במכתב שלך מצוין שהוזמנת במיוחד לעיר פורטריי, שם תעבוד תחת המפקדת לילה. החיילת קוראת את שני המכתבים ומחזירה לכל אחד מכם אותם:"לכו למשרד ששם" היא מורה לשניכם ומצביעה על אחת הדלתות החומות הנמצאות בהמשך המבנה. שניכם ניגשים אל הדלת עליה היא הצביעה ואתה דופק. "היכנס" קול נשי נשמע מתוך החדר ואתה פותח את הדלת, נכנס יחד עם הנער. החדר אליו נכנסת קטן יותר מכפי שציפית, זהו חדר מרובע בעל קירות לבנים, תקרה לבנה ורצפה לבנה. אין דבר על הקירות וזה רק גורם לחדר להראות לבן יותר. הרהיטים היחידים הנמצאים במקום הם ספה סגולה וארוכה, מגיעה מקצה ראשון של החדר עד לקצה השני וממוקמת במרכז החדר. בנוסף יש גם ארון ספרים בעל דלתות שקופות, החושפות המוני ספרים שונים וצבעוניים, הממוקם מאחורי הספה, ממש מול הדלת עצמה. על הספה יושבת אישה, היא לוגמת מבקבוק בצבע חום כהה. שיערה שחור וארוך והיא לובשת חולצה אפורה וחצאית בצבע כחול כהה. על צווארה היא עונדת תליון בעל אבן אדומה. קליק. "כן, איך אוכל לעזור לכם?" היא שואלת לאחר שהנער סוגר אחריכם את הדלת. אתה מביא לה את המכתב מהמפקד לשעבר שלך, הנער מביא לה גם את המכתב שלו. היא נעמדת וקוראת את שני המכתבים, לוקחת את הזמן עם המכתב שלך וממהרת עם המכתב של הנער השני, לאחר שהיא מסיימת לקרוא את שני המכתבים היא מניחה אותם על הספה:"הגעתם ממש מהר. בדיוק לפני כמה דקות הגיעו הפוקימונים שהזמנתי בשבילכם" היא אומרת תוך כדי שהיא עולה על הספה וקופצת אל הצד השני של החדר. שם היא מתכופפת ונעלמת למספר שניות, כשהיא חוזרת לעמוד אתה יכול לראות שהיא מרימה איתה פוקימון קטן וכחול. הוא נראה כמו ראש אחד גדול בעל זוג ידיים וזוג רגליים, פיו ענקי ופתוח, אתה יכול לראות שיניים לבנות מבצבצות מתוכו היא מניחה את הפוקימון על הספה והוא מסתכל עליך בעיניו הגדולות והשחורות. "זאת גיבל, היא יודעת דחיפה, התקפת חול, זעם דרקון וטורנדו" היא מסבירה ומצביעה על הפוקימון הקטן:"היא בשבילך, יאמאנאשי. היא פוקימון דרקון, מאוד נדירה. תשמור עליה טוב מאוד או שתיכנס לצרות" היא מוסיפה אזהרה תוך כדי שהיא מתקופפת שוב פעם ומרימה פוקימון נוסף, כלב מעט יותר גדול מהגיבל שלך. פרוותו בצבע כתום ובעלת מספר קווים שחורים. זנבו, קצה ראשו והחזה שלו בעלי פרווה עבה יותר ולבנה. אתה מרגיש מעט רע בשביל הפוקימון הזה, כל כך הרבה פרווה- בטח חם לו מאוד היא מניחה את הפוקימון השני ליד גיבל, קופצת בחזרה אל החלק השני של החדר ומסבירה:"זה גראווליט. הוא יודע נשיכה, נהמה, גחלת ופזילה. הוא בשבילך, ריוגאמינה. הוא פוקימון אש, נאמן. הוא מאולף טוב, אבל אתה תמיד יכול רק לשפר אותו" היא מסבירה את כל זה אל הנער השני, לאחר מכן היא מתיישבת על הספה, ליד שני הפוקימונים הקטנים שכבר התמקמו על הכריות ופונה אל שניכם:"עכשיו בקשר לדברים אחרים שכדאי שתדעו... קוראים לי לילה. אני המפקדת החדשה שלכם. העבודה שלכם כרגע היא למצוא פוקימונים באזורים הקרובים לכאן, פוקימונים שיוכלו לשמש כאמצעי לחימה לחיילים הלוחמים שלנו. כל חודש תקבלו 10 ברי לעבודה שתעשו, 10 ברי לכל אחד מכם. תעשו עבודה טובה, תקבלו בונוס. תעשה עבודה גרועה, לא תקבלו משכורת. ארוחות תוכלו לאכול כאן בין משמרת למשמרת. אתם מתחילים לעבוד ברגע זה, כך שאם יש לכם שאלות או בקשות מיוחדות לפני שאתן לכם את הפרטים כדאי שתשאלו עכשיו" היא לוגמת עוד לגימה מהבקבוק שלה לאחר שמסיימת את ההסבר, מחכה לתגובה שלכם. הנער מסתכל עליך, לא נראה שלו יש משהו לשאול.