נושא: PoKeMoN ~ Ukey Region

פורסם במקור על ידי The Charmander

אממ. מעט מעליב מה שהולך פה למען האמת, לא בא לי לחלק אזהרות אבל רבאק מה זה הספאם הזה?

סורי, נסחפנו.
אחלה סיפור.
אבל אתה חייב להאריך את הפרקים, זה פשוט קצר מדי.

פרק מצוין אבל באמת קצת קצר.
אני גם הייתי שמח אם בסוף הפרק היה מופיע בספויילר תמונה של הפוקימונים שהופיעו...

נחמד... כאילו הפרק הראשון היה משהו בעתיד וזה העבר שהוביל לזה?
חוץ מזה שהפרק יחסית קצר אני חושב שהחלק של ה'קרב' בפרק היה מצומצם מדי מבחינת התיאור שלו וקצת לא ברור מי זה 'הוא' כל פעם

פורסם במקור על ידי DarkShadow

סורי, נסחפנו.
אחלה סיפור.
אבל אתה חייב להאריך את הפרקים, זה פשוט קצר מדי.

אין בעיה. אני מעריך את הביקורת תודה. אני אעריך את הפרקים. חלקם כבר נכתבו אז אני פשוט אחבר אותם.

פורסם במקור על ידי Amitlv

פרק מצוין אבל באמת קצת קצר.
אני גם הייתי שמח אם בסוף הפרק היה מופיע בספויילר תמונה של הפוקימונים שהופיעו...

רעיון טוב שמצריך מחשב. מה שאין לי אפשרות לעשות כרגע. אבל בהמשך יהיה!

פורסם במקור על ידי Mr. Pool

נחמד... כאילו הפרק הראשון היה משהו בעתיד וזה העבר שהוביל לזה?
חוץ מזה שהפרק יחסית קצר אני חושב שהחלק של ה'קרב' בפרק היה מצומצם מדי מבחינת התיאור שלו וקצת לא ברור מי זה 'הוא' כל פעם

הקרב לא באמת היה משמעותי.
אבל ארחיב בהמשך, תודה על הביקורת!

פורסם במקור על ידי The Charmander

הקרב לא באמת היה משמעותי.
אבל ארחיב בהמשך, תודה על הביקורת!

אני יודע לכן כתבתי בגרשיים... אבל בכל מקרה כבר מחכים להמשך!

יום ראשון פרק!

[על בטוח, הרי הוא כבר כתוב חח]

פורסם במקור על ידי The Charmander

יום ראשון פרק!

[על בטוח, הרי הוא כבר כתוב חח]

היום יום ראשון!!!

יאפ.היום. סבלנות. חח

פרק 3: תוכחה.

פיקאצ׳ו זינק במהירות מגבו של פידג׳יוט ונח ליד אש כשאחרוני הסלעים נפלו לתהום החשוכה.
"מזל גדול שהפידג׳יוט הזה היה שם!" קרא אש ופיקאצ׳ו אישר בשמחה.
"השאלה היחידה שנותרה היא למי הפידג׳יוט הזה שייך?" אמרה סרנה בקול חלוש בעוד הפידג׳יוט התרחק, עף במהירות כלפי התהום. "אני לא מאמינה שהוא פראי."
"תודה לך פידג׳יוט!" קרא אש בקול לעבר התהום ושמע אותו עונה בחזרה "תודה למאמן שלך בשמי!"
אש הביט לעבר התהום לכמה דקות בדממה. הוא נראה מהורהר ובמצמוץ קל הוא מיהר לחבק את פיקאצ׳ו. "אני כל כך שמח שאתה בסדר!"
הגשם פסק והחבורה מיהרה לרדת למרגלות הצוק כדי להמשיך לעבר המדשאות הנמוכות שלפניהם.
"זה באמת היה מטופש להתגרות באורסרינג ליד הצוק." נשמע קול קר וגבוה מאחוריהם. אש מיהר להסתובב וראה מאמן צעיר עומד ליד שלט נמוך. מבטו היה מתנשא והיה ברור כי אינו התרשם מהקרב.
"אנחנו לא ראינו את התהום שבקצה הצוק. היה גשום וחשוך!" יצאה סרנה להגנתו של אש. היא כעסה על חוצפתו של המאמן.
"מה חשבתם שיהיה בקצה הצוק?" ענה המאמן בקול מלא צינה. אש צחק בקול ונד בראשו.
"אתה בהחלט צודק." ענה אש במהירות. "אני הייתי צריך להיות זהיר יותר, אבל בחיי, אני כבר במחוז הזה יומיים ועוד לא נלחמתי ואני נרגש! נכון פיקאצ׳ו?"
"אתה נשמע מלא ביטחון עצמי. אתה אפילו לא מכיר את המחוז ואתה מתיימר להילחם בפוקימונים על אף השלט שמזהיר אותך מפני פוקימונים ברמה גבוהה? בחיי אתה חובבן! אתה חסר אחריות ואני בהחלט חושב שאינך זכאי לתעודת המאמן שלך."
"לא צריך להיסחף!" אמר אש והחל לכעוס. הלב שלו החל לפעום במהירות, הוא ידע שהנער צודק.
"להיסחף?" קצף המאמן. "היהירות שלך כמעט עלתה לך בחייו של הפוקימון שלך. אילולא הפידג׳יוט הזה שהציל אותו זה יכל להיות הסוף שלו."
אש הוריד את מבטו. הוא לא חשב על כך לפני אך נראה שהמחוז הזה כבר מכין אותו לקראת מסע חדש לגמרי. "אתה צודק בהחלט. תודה לך. אנחנו בהחלט נזהר מעכשיו!"
המאמן הרים את גבותיו והסתובב בדממה. מסתלק לו מהמקום. אש ליטף את פיקאצ׳ו ופחד להביט בעיניה של סרנה. הוא ידע מדוע היא בשקט, הרי היא הזהירה אותו והוא התעלם ממנה. כהרגלו הוא לקח נשימה עמוקה והחליט לרוץ לעבר השביל שהוביל אל מחוץ ליער, אל תוך המדשאות הנמוכות. שוכח מכל מה שקרה ומתרכז במטרה אחת בלבד. המכון הראשון והבסתו. הוא לא יכל להתאפק עד שיגיע למרכז הפוקימונים ולעיר הראשונה. לאחר כמה שעות הם הגיעו למה שנראה כמו שער ענק עשוי אבן. השביל היה עשוי מחצץ דק. אש מיהר לעבור דרך השער הגדולועד מהרה מצא את עצמו בכביש רחב ידיים. מעבר החציה נוכח מימינם ואש וסרנה חצו את הכביש הגדול. לאחר כמה דקות הליכה הם הביטו סביבם בתדהמה לנוכח מבנה רחב ידיים. גג המבנה היה מעוצב בצורת פוקדור ועמודי שיש עבים הקדימו את הכניסה אליו. אש בדק במפה שבתיקו וזיהה את מבנה כמרכז הפוקימונים של העיר סקראטץ׳. סרנה צחקה בקול ומיהרה פנימה, פיקאצ׳ו בעקבותיה ואש בזריזות אחריהם. הוא נכנס פנימה והדברהראשון שהבחין היה החימום. לו היה אסיר תודה. הוא כבר שכח כמה רטוב הוא היה ועד כמה קר היה לו. לובי הכניסה היה מרווח מאוד. רצפת פרקט משופשפת וקירות עץ תרמו לאווירת החמימות שבמרכז. היו מכשירים שונים לשירות המאמנים שנכנסו כגון עמדה לריפוי הפוקימונים ומכונת החלפות. אש הסתקרן והציץ לעבר עמדה מיוחדת שבה היה ניתן לחפש יריבים למשהו שנקרא ׳קרבות מקורות׳.
דעתו הוסחה ברגע שסרנה קראה לו. הגיע תורם. האחות ג׳וי הופיעה בפניהם במבט מרגיע ומוכר. למעשה אש כל כך שמח לפגוש מישהו שהוא מכיר, על אף שהוא ידע שאת הג׳וי הזו הוא מעולם לא פגש. האחות ג׳וי ציידה אותם במפתחות לחדר שבו הם יכולים ללון ואש נפרד מסרנה, הוא יצא לשאוף מעט אויר. הוא נזכר בדבריו של המאמן שפגשו. הוא היה מאוד לא נעים, אך עם זאת, הוא צדק. אש היה צריך לודא שהתהום לא תשבר. אורסרינג נפל לתהום אף הוא ועל אף שהוא ידע שאורסרינג שרד את הנפילה, הוא לבטח סבל מאוד. כל זה היה יכול בהחלט להמנע.

הוא טייל במדשאות מסביב למרכז ונזכר ביום שבו החליט להגיע למחוז הזה.
"אולי כדאי להגדיר מה זה פוקימון מאסטר." אמר פרוסור אוק ופתח את החלון במעבדתו. אש בדיוק נחלץ ממאק שמחץ אותו פעם נוספת והתיישב על הכורסא הנוחה. "אתה נלחמת בכל כך הרבה ליגות ואליפויות ורשמת הצלחות רבות. מה בדיוק אתה מחפש אש?"
"אני רוצה להיות פוקימון מאסטר. להיות בפסגה, להגיע ללמעלה. אני לא אכנע עד שאגיע לשם!" אש חזר על עצמו בנחישות.
"אבל אש," אמר אוק והתיישב על ידו. "אתה עוד לאאמרת לי מה זה פסגה. אתה נאחז במילים גבוהות מבלי להבהיר לי אותן, מה אתה מתכוון בפוקימון מאסטר?"
"להביס מכונים ולנצח בליגה." אמר אש ונעמד בנחישות. "לנצח בליגה זה החלום שלי!"
"הליגה היא טורניר אש." אמר אוק בשקט. "מה אחר כך. מה יקרה אחרי שתביס את אלוף האלופים?"
אש שתק. נדמה היה שהיה לו דבר מה להגיד אבל הוא נמנע מכך.
"מחוז יוקאיי." אמר אוק וחייך לעבר אש כמנסה להחליף נושא. "יש שם פוקימונים שעוד לא סרקתי בפוקידע. אם תלך לשם תוכל להתחיל מסע חדש."
"מחוז יוקאיי?" שאל אש בהתרגשות. הוא כבר נעמד על רגליו כמי שעמד לרוץ כל הדרך לשם.
"המחוז סמוך למחוז קאלוס בו כבר הספקת לבקר. כך שתצטרך לטוס לשם." אמר פרופסור אוק. "אבל הפעם אני הייתי רוצה שתתרכז במשהו אחר מלבד הצייד האובססיבי אחר תגים."
"משהו אחר?" שאל אש בהפתעה.

אש התעורר. גשם החל לרדת שוב. הוא כנראה נרדם על הספסל ולא הבחין בכך שכבר היה אמצא הלילה. הוא מיהר חזרה למרכז והזדרז להיכנס לאולם הכניסה. לפתע הוא הבחין במאמן. שהוכיח אותו מוקדם יותר משוחח עם שוטר עב כרס שליטף ארקניין. אש חשש שאולי הוא מדווח עליו אך באותו הרגע השוטר נראה כועס מאוד על המאמן. הוא קם בכעס ונראה כי אמר לו דברים קשים. המאמן הביט בקרקע בעיניים דומעות. הוא מיהר למחות את דמעותיו והזדרז לעלות לכיוון חדר המדרגות.
"עצור!" קרא אש לעבר המאמן. הוא הפתיע אותו אחרי כמה מדרגות. "אתה בסדר?"
"אפשר לשאול מה אתה חושב שאתה עושה?" קצף המאמן, "אתה חושב שזה ראוי לרגל אחרי ולצוטט שיחות שלא שייכות אליך בשום צורה?"
"אני.. אני מצטער." ענה אש בשקט. פשוט חש.."
"תתעסק בעניינים שלך," המשיך בקול צומרני, "אני מסתדר מעולה. תודה." הוא עלה במדרגות בדממה והותיר את אש מאחור. אש נכנס לחדרו בדממה וניסה לחשוב על מה שקרה. זה החזיר אותו בחזרה למעבדה של פרופסור אוק.
"אני מוכן לנסוע למחוז יוקאיי." ענה אז אש בהתלהבות. "אני כבר לא יכול לחכות לקרבות ולחוויות החדשות!"
"אש," אמר אוק בנוקשות. "תזכור. אני רוצה שתמצא לך מסלול אמיתי ומוגדר. אם תרצה תקרה לזה פוקימון מאסטר. אבל אני רוצה שתעסיק את עצמך במשהו שאתה באמת מוצא בו עניין. ייעוד."
"הכל בסדר פרופסור." אמר אש והתכונן לצאת לדרך. "אני יכול להמשיך כך לנצח!"
"אתה סתם מתעקש!" אמר פרופסור אוק ושם את ידו על כתפו של אש. "אתה מזכיר לי את אביך."
אש פער את עיניו בתדהמה וסטר לידו של אוק בזעם. "אל תזכיר אותו שוב!" קרא אש בכעס וחצה את החדר. מותיר את פרופסור אוק נדהם. "אני הולך הביתה. תתעסק בעניינים שלך!"

המשך יבוא...

כמו תמיד פרק מדהים, האורך היה מצוין. חסר לי בסוף הפרק בספויילר תמונות של הדמויות/הפוקימונים שהופיעו.

איך אתה מת על זה שהמילה פוקימות מאותיות גדולות וקטנות חחחח אתה כל הזמן עושה את זה.

מה לדעתך מתרחש בעלילה?
מי זה המאמן הזה ומה הקטע שלו?
למה אש התפוצץ ככה?

פורסם במקור על ידי The Charmander

מה לדעתך מתרחש בעלילה?
מי זה המאמן הזה ומה הקטע שלו?
למה אש התפוצץ ככה?

אני עדיין לא יכול לשאר דברים, העלילה שפה רק בחיתולים...
מה שכן אני חושב שניפגש עוד הרבה עם המאמן הזה, ולדעתי הקטע עם השוטר זה שאמרו לו שמישהו שהכיר מת או משהו בסגנון.

רק עכשיו קראתי ואחלה פרק
האורך מעולה וגם נפתחו פה כמה כיוונים שאני יכול לשער שיתבררו במהלך העלילה שזה בדיוק מה שהייתי מצפה מפרק שלישי.
מחכה לבא

פרק 4: המאמן.

השמש בהקה בשמיים לשם שינוי. עם זאת, הרוח הקרה והלחות הכבדה הורגשו באויר. היה זה מזג אויר אופייני למחוז. טיפות הטל של הבוקר טפטפו בדממה מן העלים לקרקע הרוויה.
מרכז הפוקימונים בעיר סקראטץ׳ כבר היה עמוס. מאמנים נראו בכל פינה. חלקם רפאו את הפוקימונים וחלקם נרשמו לכל מיני פעילויות אצל האחות ג׳וי.
אש קם הבוקר בהרגשה רדודה יחסית. הוא חלם על הפידג׳יוט הגדול שהציל את פיקאצ׳ו ואז מחשבתו נדדה למאמן. אש החליט לפגוש בו שוב ולאתגר אותו לקרב פוקימונים. עם זאת, הוא מעט חשש לפגוש בו. משהו מאוד נוקב וחד היה במאמן הזה.
סרנה נגשה לאש אחרי שסיימה לדבר עם האחות ג׳וי. "זהו. סיימתי לדבר עם האחות והיא סיפרה לי הכל על תיאום פוקימונים. זה בדיוק כמו שאמרת לי! זה ממש דומה להופעות שהיו בקאלוס!"
"כן, מאי ודון נהגו לקחת חלק בתיאום פוקימונים. אני חושב שתאהבי מאוד להיות מתאמת!" אמר אש והתיישב בקפיטריה של המרכז. הוא הביט בתפריט בהתלהבות ולאחר מכן הזמין לעצמו ממיטב המאכלים.
"אש!" קראה סרנה בתוכחה בזמן שהמתינו לכל החמש עשרה מנות שאש הזמין. "אתה הרי לא הולך לאכול את כל מה שהזמנת!?"
"זה בסדר," אמר אש בחיוך ופיקאצ׳ו חיקה אותו. "אני תמיד יכול להזמין עוד אם אני עוד רעב!"

כשהשמש היתה במרכז השמיים נראה היה כי מזג האויר המשיך להיות יבש באופן יוצא דופן. אש התמתח וקם מכסאו ומיהר לעבר הדלת. סרנה הצטרפה אליו בריצה והם חצו את השביל המקדים למרכז והחלו לצעוד על האדמה החולית.
"אני חושב שיש פה מכון פוקימונים בעיר!" קרא אש לאחר שהביט במפה.
"אש," אמרה סרנה והביטה בפיקאצ׳ו המרוגש. "אני בטוחה שפיקאצ׳ו הוא פוקימון חזק ביותר, אבל אתה לא חושב שכדאי לתפוס פוקימונים נוספים קודם? אני זוכרת מה קרה בקאלוס כשרק הגעת."
אש מיהר לגרד את ראשו במבוכה. "את צודקת סרנה. ההתרגשות עלתה לי לראש." פיקאצ׳ו מיהר לגרד את ראשו במבוכה גם.
הם המשיכו לעבר השביל שבו עברו אתמול. בדיוק היכן שפגשו את המאמן. אך הפעם, במקום לעלות על הצוק בו פגשו את האורסרינג הענק, הם המשיכו לעבר הצמחייה הגבוהה. העשב הגבוה היה לח והקשה על ההליכה. אך אש היה נחוש למצוא פוקימונים חדשים ולכן הוא לא עצר לרגע.
הם המשיכו כך במשך זמן לא ידוע. סרנה החלה להתנשף וכמעט התייאשה כשפתאום מבין השיחים הגבוהים נשמע קול של פוקימון. אש עצר והקשיב ומידמיהר לעברו. פיקאצ׳ו מיהר לסייע ופתאום נשמעה צעקה גדולה!
"פיקאצ׳ו!" קרא אש בבהלה. הוא הסיט את הצמחיה הגבוהה ממנו ונע לכיוון הצעקה.
סרנה הזדרזה אף היא וקראה בקול "אש! תסתכל!"
היה זה פוקימון. הוא נראה מבוהל מאוד. רגליו הדקות נראו סבוכות בחבל עבה שרק התהדק לתנועותיו החדות. רגליו הפצועות היו רק חלק קטן ממנת סבלו של הפוקימון. אש וסרנה מעולם לא פגשו בפוקימון כזה. הוא היה חום בעל עיניים צהובות. דמוי דירלינג אבל מעט קטן יותר. מעל ראשו נראו כמו שני קנים ואש פרצה מהם. הוא היה כבר חלש וכמעט ואיבד את הכרתו.
"פיד!" קרא הפוקימון בחולשה וצנח. אש לא איבד רגע. הוא הוציא אולר מהתיק והחל לחתוך במרץ, אך רגליו המדממות של הפוקימון דאבו לו.
"עוד רגע חבר קטן. אנחנו כבר מחלצים אותך וניקח אותך למרכז הפוקימונים! אני מבטיח שהכל יהיה בסדר!"
הפוקימון כבר לא ענה. הוא רק שכב שם, מחוסר הכרה. אש החל להלחץ. "פיקאצ׳ו, זנב ברזל על החבל!" פיקאצ׳ו מיהר וחתך את החבל במכה אחת. אש הרים אץ הפוקימון וחזר על עקבותיו. לאחר כמה דקות אש נכנס בסערה למרכז הפוקימונים ועקף שני מאמנים שמיהרו לתת לו לעבור. האחות ג׳וי הבהילה את צ׳נסי שהביאה מיטה בשביל הפוקימון.
"זה דירפיד!" אמרה האחות. היא נראתה מודאגת. "אנחנו מחפשים אותו כבר מאתמול בלילה! הוא נעלם מהמעבדה ומאז לא מצאנו אותו!"
"תסלחי לי האחות ג׳וי?" אמר אש. אבל ג׳וי מיהרה לעבור בין הדלתות מבלי לאפשר לו לשאול דבר. צ׳נסי לעומתה עצרה והביטה באש. "צ׳נסי!" היה לה מבט מרגיע. מנחם.
"תודה לך." אמר אש וחייך. הוא התיישב ליד סרנה שהניחה את ידה על ברכו. "יהיה בסדר אש. דירפיד רק תשוש."
"אני רק לא מבין דבר אחד." אמר אש ונזכר בחבל העבה שדירפיד נלכד בו. "למה שחבל כזה יהיה מונח שם?"
"ציידי פוקימונים." אמר קול מוכר. היה זה המאמן שהוכיח את אש אמש. "הם ממש מצויים במחוז הזה והם מנסים לחטוף פוקימונים ואז למכור אותם."
"זה ממש נורא!" אמרה סרנה בהלם. פיקאצ׳ו מיהר לטפס על כתפו של אש.
"דירפיד נעלם אתמול מהמעבדה של פרופסור ג׳ון. היו חשדות שיש לזה קשר כלשהו לציידים. אני לא יודע הרבה על זה אבל אני מעריך שהחבלים האלו רעילים. דירפיד ממש ניצל בזכותכם." המאמן הרים את עיניו והביט באש. הוא משך את כתפיו והסתובב משם. "אני חושב שהדירפיד המסויים הזה יזדקק להמון עזרה. לא משהו שמאמן מתחיל יכול לסייע בו."
"רק רגע אחד!" קרא אש. "איך קוראים לך?"
המאמן חצה את האולם בדממה ופתח את הדלת. "רוד." אמר בקצרה והביט באש. לאחר מספר שניות הוא עזב.


המשך יבוא...