אחרי 30 שנה, מארק קאלאווי, מי שמוכר לכם בתור אנדרטייקר מWWE (או הקברן מWWF), תולה את מגפי ההיאבקות שלו ופורש.
הייתה לו קריירה מופלאה, עם אין ספור רגעים ואין אדם בתרבות המערבית שלא מכיר את הדמות הזו. גם כאלה שבחיים לא אהבו היאבקות, מכירים אותו, וזה רק מוכיח את סוד ההצלחה שלו.
הוא היה אלוף עולם 7 פעמים, כיום הוא בן 52 והוא נשוי למישל מק'קול (מתאבקת בעברה).
אני אהבתי אותו מאז שהייתי ילד קטן, אפילו התחפשתי אליו פעם אחת בפורים בבית ספר יסודי וכדי להכין את התחפושת הייתי צריך לקרוע חולצה ואמא שלי נחרדה ואמרה לי שאסור לקרוע בגדים כי זה מנהג של אבלות ועניתי לה שאני הולך לקבור אנשים, כי אני הקברן, והיא כמעט חטפה שבץ.
ראיתי אותו במו עיני ברסלמניה 30 כאשר הסטריק נצחונות שלו הסתיים. הוא באמת פרפורמר גדול מהחיים. הוא התאבק גם במצבי קיצון, לדוגמה פעם אחת הוא נשרף בטעות כתוצאה מטעות אנוש, פעם אחרת הוא היה עם עצמות שבורות, ופעם הוא כמעט ולא יכל לעמוד על הרגליים, והכל במטרה לבדר אותנו, המעריצים.
אני אישית בכיתי כשראיתי את זה.
ThankYouTaker
https://www.youtube.com/watch?v=ClDrIWrH6vc
הסטטוס שכתבתי בפייסבוק:
הזכרונות שלי מטייקר.
- אני זוכר את הדמות המפחידה שנחלצה מהבונזאי של יוקוזונה.
- אני זוכר את יוקוזונה קובר אותו בארון וטייקר עולה לשמיים.
- אני זוכר שכשהייתי ילד, התחפשתי לטייקר בפורים ואמא שלי צרחה עלי שלא גוזרים בגדים כי זה מנהג של אבלים.
- אני זוכר את את הקרב שבו ברט הארט ניצח את טייקר כי שון מייקלס דפק אותו ופגע בו עם הכיסא בראש.
- אני זוכר את הסיפור עם ויקי גוררו שזרקה את טייקר לאלף עזאזל ואז החזירה אותו כדי לנקום באדג'.
- אני זוכר את פול ברר צועק Oh Yeah.
- אני זוכר את הקרב הראשון מול מייקלס שהיה גם צריך להיות האחרון.
- אני זוכר שהייתי במניה וראיתי את טייקר במו עיני, באותו יום הוא גם הפסיד את הסטריק.
- אני זוכר את את הבונגים, את האולם החשוך, את הרמת הידיים שהחזירה את האור לאולם, את הבגדים האייקונים, את העלמת האישונים, את האולד סקול מהחבל העליון, את הנשיקה למישל, את הטאונט שהיריב הולך לנוח על משכבו בשלום, את ההתרוממות לישיבה, את הקבירות, את הכלובים, את הארונות, ואת העובדה שהוא התאבק בכל התנאים האפשריים כפצוע, שרוף, שבור, והכל כדי לבדר אותנו האוהדים.
#ThankYouTaker